"ועדת פישמן", או בשמה הרשמי "ועדת החקירה הפרלמנטרית להתנהלות המערכת הפיננסית בהסדרי אשראי ללווים עסקיים גדולים" הייתה ועדת חקירה פרלמנטרית בראשות ח"כ איתן כבל (שהיה אז יו"ר ועדת הכלכלה). דיוני הוועדה החלו ביוני 2017 ונמשכו עד לינואר 2019.
הרקע להקמת הוועדה הייתה קריסתו הפיננסית של איש העסקים אליעזר פישמן, שחובותיו הגיעו על פי פרסומים למיליארדים, וחובותיו למס ההכנסה לכ-196 מיליון ₪. לפי הפרסומים, בשלב מסוים אף הוצע לו הסדר חוב נדיב שהיה מוחק כ-92% מחובותיו – אך מאבק ציבורי הצליח למנוע את זה, ולאחריו התנועה דרשה שלא יסתפקו רק בכך – אלא שתוקם ועדה שסוף סוף תחקור ותדון בכל הכשלים שהובילו למקרה הזה ולמקרים דומים לו. בהמשך להפצרות אלה של התנועה ושל הציבור, הוקמה הוועדה. נציגים מקצועיים של התנועה לאיכות השלטון השתתפו באופן פעיל בדיוני הוועדה באופן שוטף, והתנועה אף פנתה לציבור על-מנת להעביר לוועדה את כל השאלות שיש לאזרחים בנוגע לנושא הזה, כדי לנצל את ההזדמנות הנדירה שבה נציגי הבנקים והרגולטורים יצטרכו גם לענות.
פרשת פישמן העלתה סימני שאלה רבים לגבי האופן שבהם הבנקים נותנים אשראי לכלל הטייקונים והגופים הגדולים והחזקים ביותר במשק. עלו שאלות כמו האם הבנקים בודקים בצורה מספקת את הסיכוי להחזרת החובות והאם אינם לוקחים סיכונים גדולים מדי שבסוף עלולים להתגלגל לציבור. סימני שאלה עלו גם בנוגע לסכנות הנשקפות מכל ההתנהלות הזו לכספיו של הציבור, בין השאר בתספורות החוב החוזרות ונשנות. סימני השאלה נגעו להתנהלותם הן של הטייקונים – הלווים עצמם, הן של הבנקים והן של המדינה, הרגולטורים והגורמים המפקחים על הבנקים. הוועדה קמה לא רק על-מנת לדון בנושא באופן כללי ולחקור פרשות מסוג זה שהתרחשו בשנים האחרונות – אלא גם כדי להסיק מסקנות לגבי השינויים והתיקונים הנדרשים.
לוועדה זומנו בכירים במשק הישראלי, ביניהם: מנכ"לית הבנק הבינלאומי ונציגת הבנקים בוועדה סמדר ברבר-צדיק, המפקחת על הבנקים חדוה בר, מנכ"לית בנק לאומי רקפת רוסק עמינח, יו"ר דירקטוריון הבנק הבינלאומי, אירית איזקסון ועוד. החברים בוועדה ייצגו את כל הקשת הפוליטית והגיעו ממגוון מפלגות: רוברט אילטוב (ישראל ביתנו), משה גפני (יהדות התורה), יצחק וקנין (ש"ס), דב חנין (הרשימה המשותפת), חיים ילין (יש עתיד) איילת נחמיאס ורבין (העבודה), בצלאל סמוטריץ' (הבית היהודי), רועי פולקמן (כולנו), עיסאווי פריג' (מרצ) ויואב קיש (ליכוד).
לוועדה נקבעו כללי אתיקה פנימיים על-מנת לאפשר בדיקה מקצועית ומקיפה של הנושא. בין הכללים, נקבע כי אף אחד מ-11 הח"כים הנמצאים בה לא ייפגש עם הלוביסטים, הבנקאים והגופים הפיננסיים מחוץ לוועדה בכל תקופת הדיונים. בהמשך נשכרו שירותיהם של שלושה יועצים מקצועיים – פרופ' ניתאי ברגמן, פרופ' אשר בלס ועו"ד רמי תמם.
אחת הבעיות המרכזיות שעלו בדיוני הוועדה הייתה תופעת "הדלתות המסתובבות", שבה הרגולטורים והמפקחים על הבנקים הגבילו את החלטותיהם, מפני שפזלו לתפקיד הבא שלהם בענף הבנקאות – הם נזהרו לא להרוס את קשריהם עם מי שאולי יעסיקו אותם בעתיד.
אחד הקשיים בהם נתקלה הוועדה היה שמנכ"לי הבנקים והרגולטורים התייצבו תחילה עם אותה תשובה בפיהם – "לא ניתן להתייחס למקרים ספציפיים". בכך, לא חשפו כמעט שום מידע אמתי תחת טענת "סודיות בנקאית". לבסוף, בעקבות לחץ ציבורי ושל התנועה, הפיקוח על הבנקים פרסם ממצאים מדוחות הביקורת שלו ונתן דין וחשבון חלקי על מחדלי מתן ההלוואות והאשראי הקיצוניים. זו הפעם הראשונה שהפיקוח על הבנקים מפרסם ממצאים מדוחות הביקורת שלו – מדובר לא רק בצעד חשוב שאפשר דיונים אמתיים בוועדה אלא גם הישג גדול ותקדימי לערך השקיפות.
כעת, לאחר שהוועדה סיימה את דיוניה, אנו מחכים למסקנות הסופיות שלה, וחשוב יותר – לראות כיצד הן ייושמו ע"י המחוקקים ומקבלי ההחלטות.