כשמדברים על "חוק הגיוס", מדובר למעשה בניסיונות לתקן את החוק הקיים כך שיסדיר את סוגיית גיוסם לצה"ל של חרדים ותלמידי ישיבה, ש"תורתם אומנותם".
במהלך השנים הסדרים שונים דאגו שיוענק פטור לבחורי ישיבות מגיוס לצה"ל, כאשר בשנות ה-90 הדבר אף עוגן בחוק ("חוק טל"). התנועה לאיכות השלטון עתרה נגד חוק זה לבג"ץ בטענה לאי שוויון ולאחר שנים של דיונים, בשנת 2012, בית המשפט פסל את החוק המפלה.
בעקבות פסילת החוק הישן, בשנת 2014 קיבלה הכנסת תיקון לחוק. לעמדת התנועה גם החוק החדש לא היה שוויוני, לא שם קץ לעוול רב השנים, וקיבע חלקים נרחבים מאותו ההסדר המפלה. אבל הסיפור לא נגמר כאן – בשנת 2015, לאחר כניסתן המחודשת של המפלגות החרדיות לקואליציה, עבר תיקון נוסף לחוק והוא נעשה, לעמדת התנועה, עוד יותר מפלה אף מהחוק שעבר ב-2014.
כמו בחוק הקודם, גם בחוק המתוקן דובר על "יעדי גיוס" מספריים במסגרתם רבים מבני הישיבות ימשיכו לקבל פטור מגיוס. בנוסף לכך, התיקון האריך את "תקופת ההסתגלות" ודחה עד שנת 2023 את האפשרות של שר הביטחון לשקול להטיל סנקציות פליליות על בחורי ישיבה (בדומה לסנקציות הפליליות שהיו מוטלות על כל אזרח אחר במצב זה) – וגם בתום הדחייה הזו הסנקציות לא בהכרח יוטלו. אלה הן רק חלק מהבעיות בתיקון זה לחוק, שלמעשה מאפשר מתן פטור לאלפי בני ישיבות.
בעקבות עתירות התנועה, בג"ץ פסל את מתווה חוק הגיוס עם התיקונים שאפשר פטור לאלפי תלמידי ישיבות. בית המשפט פסק שהחוק לא חוקתי, לא שוויוני ושיש לפסול אותו. השופטים הקציבו לממשלה כשנה לתקן את החוק ולחוקק אותו מחדש. על כן, משרד הביטחון הקים ועדה מיוחדת שתדון בחוק ובסעיפיו, וקבעה כי צריכים להקים מסלולי שירות מותאמים לחרדים בצה"ל ובשירות הלאומי, ומתן הטבות ותגמולים לכלל המשרתים על מנת לצמצם את אי-השוויון.
לאחר שהוועדה פרסמה את מסקנותיה, החוק אושר בקריאה ראשונה בכנסת. לקראת הקריאות השנייה והשלישית, החוק נעשה חלק מהמשחקים הפוליטיים של הכנסת ה-20: סיעת יש עתיד שתחילה תמכה בו, התנגדה לו בהמשך; סגן שר הבריאות יעקב ליצמן איים שמפלגתו, יהדות התורה, לא תצביע בעד תקציב המדינה אם חוק הגיוס לא יאושר; בתקשורת התפרסם שהמפלגות ישראל ביתנו וכולנו סיכמו למנוע שינוי בחוק, שיביא להקלות נוספות עם החרדים. המשחקים הפוליטיים אפילו השפיעו על הבחירות לראשות עיריית ירושלים, כאשר גורמים בדגל התורה אמרו שהם לא תמכו במשה ליאון לתפקיד, מפני שליברמן ניסה לסכל את אישור החוק ואף היו פרסומים על דיל שנרקם בין ליברמן למפלגות החרדיות בהקשר הזה; בהמשך חברי כנסת מהמפלגות החרדיות אף איימו שאם חוק הגיוס לא יאושר הם יפרשו מהממשלה ויגרמו להפלתה.
לבסוף בג"ץ נתן לממשלה דחייה נוספת באישור החוק, ל-15 בינואר 2019, אך זה היה כבר מאוחר מדי. הממשלה התפרקה בין השאר בשל חוסר ההצלחה לחוקק את החוק, והמערכת הפוליטית נכנסה למתכונת בחירות. בג"ץ נאלץ לדחות בפעם השלישית את אישור החוק, הפעם ל-28 ביולי, שלושה חודשים לאחר שתחל כהונת הכנסת ה-21.
כעת נותרו שתי אפשרויות: הראשונה – הממשלה החדשה תבקש עוד דחייה מבג"ץ, שיסכים להאריך את תוקף התיקון הקיים ולדחות את מועד חקיקת התיקון החדש, והחוק הנוכחי – הלא חוקתי וממש לא שוויוני ימשיך להתקיים. זאת במקום שהממשלה ה-34 תתייחס לפיל שבחדר ולא תגלגל את החוק לממשלה הבאה.
האופציה השנייה – הממשלה לא תקבל דחייה, תוקף התיקון הקודם יפוג ויחזור לפעול "חוק שירות ביטחון" הכללי, שכולל את חובת הגיוס על כולם, כולל על החרדים. אבל האם באמת נראה את כל החרדים מתגייסים בפועל?
אז בעצם, אנחנו נמצאים במצב שבו כולם מפסידים, כשהממשלה עסוקה בלדחות את ההתעסקות בחוק הגיוס במקום לשבת פעם אחת ולתת מענה לסוגיה הזאת.