"כל זמן שחברי הכנסת מארק והאוזר מכהנים בתפקידם בוועדה, בייחוד כשהדבר מנוגד למנהג חוקתי ארוך השנים, נפגע מעמד הוועדה פגיעה אנושה, המשליכה על כלל מערכת המשפט הישראלית. במצב בו הרשות המבצעת מבקשת לפגוע פגיעה כה חמורה ברשות המחוקקת, כובלת את שיקול דעתה ורומסת את עקרונות השיתוף והייצוג של המיעוט בוועדה – נדרשת התערבותו של בג"ץ"
מאז שנת 1990, ולמעלה מ-30 שנים, בוחרת הכנסת בהצבעה חשאית נציג אופוזיציה אחד לפחות שיהיה נציגה בוועדה למינוי שופטים, דבר שהתקבע והושרש כפרקטיקה לאורך השנים. מסקירה היסטורית עולה כי הבחירה בנציג האופוזיציה לוועדה, היא בין הדברים הקרובים ביותר למנהג חוקתי ואף מעין מוסכמה חוקתית. בבסיס המוסכמה החוקתית עומד עיקרון הייצוג והשתתפות המיעוט בהחלטות המתקבלות ועיקרון עצמאות ואי-תלות הוועדה הבוחרת שופטים, שלא באמצעות ידה הארוכה של הרשות המבצעת.
בחירה בנציגי הקואליציה בלבד פגעה באיזון החוקתי שהושג בהרכב הוועדה לבחירת שופטים ותגדיל את כוחה של הקואליציה ואת השיקולים הפוליטיים בהליך מינוי השופטים, לרבות מינוי שופטים שלא על בסיס מקצועיותם אלא על בסיס השערות על מידת קרבתם האידיאולוגית למפלגות השלטון. התפתחות כזו תגרור פוליטיזציה של הוועדה, תחבל באי-תלות השופטים, תשחית את תהליך מינויים ועלולה בסופו של יום לכרסם כרסום של ממש בעקרון שלטון החוק בישראל.
בנוסף, ההסכם הקואליציוני של מפלגות "הליכוד" ו"כחול לבן" טומן בחובו פגיעה חסרת תקדים בעצמאותה של הכנסת ובשיקול דעתה, תוך הכפפתה באופן כמעט מלא לרצון הממשלה, עד כדי אבדן גמור של סמכויות החקיקה והפיקוח. כך למשל קובע ההסכם כי בוועדה לבחירת שופטים יהיו שני נציגים מהקואליציה – חה"כ אסנת הילה מארק – שכלל לא הייתה חברת כנסת בשלב זה, וחה"כ צבי האוזר. אלה ייבחרו על ידי הקואליציה בהצבעה חשאית בכנסת, כאשר לפי ההסכם כל חברי הקואליציה מחויבים שלא להציג מועמדים אחרים ומחויבים לבחור בהתאם להסכם, ובכך ההסכם כובל את שיקול הדעת של הכנסת.
בנוסף, מההסכם עולה כי גם בוועדה לבחירת שופטים תהיה לרה"מ, שההליך בעניינו תלוי ועומד בבית המשפט, זכות להטיל וטו על שופט כזה או אחר. כך למעשה קונה לעצמה הממשלה באמצעות שליטה על ארבעת החברים מטעם הקואליציה בוועדה את האפשרות להטיל וטו על בחירה בשופט כזה או אחר. כך נכנסת הפוליטיקה הצרה במובנה הציני ביותר אל תוך הוועדה.
עוד יש לציין כי כהונתה של חה"כ מארק תלויה מכוחו של "החוק הנורבגי" ולכן היא למעשה "חברת כנסת מסדר שני" הנמצאת על זמן שאול בתפקידה. במצב עניינים זה, עולה חשש כבד מאד לפגיעה בעצמאותה של חה"כ מארק, שלמעשה אינה משוריינת לתפקיד לכל אורך הכנסת ה-23, ושלמעשה יכול רה"מ לפטרה ככל שלא יהיה שבע רצון ממעשיה. במצב זה מרחפת מעל ראשה של חה"כ מארק עננה תמידית של אי ודאות המחייבת אותה ל"יישר קו" עם רצונו של רה"מ – אותו ראש ממשלה הנאשם בפלילים. אנו עדים לפגיעה כפולה – הן בכך שהדבר מאפשר לרה"מ לשלוח את ידו הארוכה בהליך מינוי השופטים, באמצעות חה"כ מארק, והן בחומרה היתרה של הפגיעה הדמוקרטית, במקום בו נאשם בפלילים נוטל חלק בהליך בחירת השופטים.