בית המשפט העליון קובע כי על המדינה לפעול מידית לאכיפת חובת הגיוס על תלמידי הישיבות, כפי שנדרשת בחוק שירות ביטחון. בפסק הדין מותח בג”ץ ביקורת חריפה על כך שאף שהחוק מחייב גיוס שוויוני, בפועל כמעט ואין אכיפה כלפי משתמטים מן הציבור החרדי – לא פלילית ולא מנהלית־כלכלית. בית המשפט דוחה את טענות המדינה שלפיהן “צווי התייצבות” מספקים, וקובע כי מספר צווי הגיוס והמתגייסים בפועל זניח. בנוסף, הוא מבהיר שהמדינה אינה רשאית להימנע מלאכוף את הדין בטענה כי ייתכן שבעתיד תקודם חקיקה חדשה.

בג”ץ מחייב את המדינה לנקוט צעדי אכיפה משמעותיים בשני מישורים:
פלילי – כולל פתיחה בהליכים ממשיים נגד משתמטים; ואזרחי־כלכלי – תוך גיבוש מדיניות סנקציות אפקטיבית בתוך 45 יום, שתכלול בין היתר הפסקת הטבות לבני ישיבות שאינן מעוגנות בחוק.

בנוסף, ניתן צו ביניים האוסר על קיצור תקופת השירות לבני ישיבות עד סוף 2026. פסק הדין מדגיש כי אכיפת החוק איננה בחירה מדיניות אלא חובה בסיסית של שלטון החוק, בפרט לנוכח ההפרה המתמשכת והשוויון שנפגע, במיוחד בתקופה של צורך ביטחוני גובר. המדינה חויבה גם בתשלום הוצאות משפט לעותרים.