בעתירה טענו כי ההחלטה לא יחסה משקל ראוי להתאמת המבקש, יושרו וניקיון כפיו, ולא לשיקולי טובת הציבור – כפי שנדרש בחוק. ההחלטה גם התבססה על תשתית עובדתית חסרה, שכן הנגיד לא התייעץ עם ועדת הריכוזיות. מעבר לכך, ההחלטה גם לא נומקה, באופן המעורר חשש כי התקבלה בשרירות, ואף בחריגה מסמכות.
אנו משתמשים בקובצי Cookie כדי להעניק לך את החוויה הטובה ביותר באתר שלנו.
תוכל ללמוד עוד על אילו קובצי Cookie אנו משתמשים בעמוד מדיניות הפרטיות.