במפלגת הליכוד רצו שפעילים פוליטיים יוכלו להפעיל מצלמות בקלפיות – מה שהיה עלול לגרום לכאוס שהיה פוגע בהליך הבחירות התקין, לפגיעה בפרטיות, להרתעת מצביעים ולפגיעה בשוויון; התנועה לאיכות השלטון פנתה לוועדת הבחירות, שקיבלה את עמדתה: ניתן להציב מצלמות בקלפיות אך ורק ע"י המשטרה, ואך ורק אם הדבר נעשה באופן שוויוני בין הקלפיות; בליכוד המשיכו לנסות להעביר הצעות אחרות.
בהמשך למה שקרה בבחירות האחרונות, גם במערכת הבחירות הנוכחית אנחנו רואים שמפלגת הליכוד החליטה שפעיליה רשאים לקחת את החוק לידיים וביקשה מוועדת הבחירות להכשיר את "מבצע" המצלמות לבחירות הקרובות.
מעבר לפגיעה ברורה של המצלמות בפרטיות של האזרחים, המהלך הזה יצר כבר בבחירות הקודמות, ועלול ליצור שוב, פחד אצל הבוחרים עד כדי שחלקם יוותרו שוב על זכותם הדמוקרטית לבחור ובעיקר יבחרו להישאר בבתים. ברור שצריך לפעול נגד זיופים ולשמור על טוהר הבחירות כמה שאפשר – אבל בדיוק בשביל זה קיימות רשויות האכיפה, שזה תפקידן. אסור לתת לאזרחים פרטיים, בטח כאלו עם השתייכות פוליטית ומניע ברורים, לקחת את החוק לידיים.
בהמשך לפניית הליכוד לוועדת הבחירות, אנחנו בתנועה לאיכות השלטון שלחנו פנייה דחופה ליו"ר ועדת הבחירות ומ"מ מפכ"ל משטרת ישראל ודרשנו שלא לאשר את הבקשה. תחת זאת, דרשנו לתת למשטרה לעשות את עבודתה, ולא לכמה אזרחים, פעילי מפלגה, לנסות לעשות זאת במקומה – מה שעלול ליצור כאוס.
בהמשך לפנייה, יו"ר ועדת הבחירות קיבל את עמדתנו: מצלמות בקלפיות – רק ע"י המשטרה ובשוויון בין כל הקלפיות. יו"ר ועדת הבחירות הבהיר שהפעלת מצלמות בקלפיות יכולה להיעשות רק ע"י המשטרה, ולא ע"י אזרחים שהחליטו לקחת את החוק לידיים או פעילים פוליטיים; ובנוסף, שהפעלת המצלמות חייבת להיות שוויונית ולפעול באותה הדרך בכל הקלפיות. לא ייתכן שקלפיות מסוימות ינוטרו ואחרות לא.
מתווה זה של ועדת הבחירות הוא בדיוק המתווה הראוי: הוא מצד אחד נותן מענה לחשש מזיופים, ומאפשר להשתמש גם במצלמות על-מנת להיאבק בכך; מצד שני, כיוון שהדבר נעשה ע"י גורם מוסמך, באופן מסודר ושוויוני – אין חשש לפגיעה בהליך הבחירות.
אולם במקום שקביעה זו תתקבל ברצון ובשמחה ע"י מפלגת הליכוד – שכן היא מאפשרת להתמודד עם חשש מזיופים באמצעות מצלמות – במפלגה בחרו במקום זאת לקדם הצעת חוק בעייתית מאוד, שמשנה את הכללים ימים ספורים לפני הבחירות, ושלא ברור כיצד ניתן יהיה להתארגן לוגיסטית כדי לקיים אותה. הצעת החוק התעקשה על צילום ע"י פעילי מפלגות (ולא ע"י גורם מוסמך כמו המשטרה או ועדת הבחירות) – מה שהעלה חשש לכאוס בקלפיות, לפגיעה בפרטיות, לפגיעה בשוויון, להרתעת מצביעים ועוד. קשה היה גם שלא לחשוש שהעניין הוא בכלל לא מצלמות בקלפיות: הרי ועדת הבחירות אישרה מצלמות בקלפיות, במתווה הגיוני וסביר. מי שבאמת נושא מניעת הזיופים מעניין אותו – היה מתחיל לפעול בעניין לפני זמן רב, ולא ימים ספורים לפני הבחירות. קשה היה שלא לחשוש שכל הנושא הוא ניסיון לעשות מניפולציה על הציבור, ולהשתמש בנושא חשוב כמו טוהר הבחירות – בשביל לעשות קמפיין פוליטי. הצעת החוק נפלה בוועדה המסדרת ובהמשך נפלה גם במליאת הכנסת.