עתרנו לבג"צ: על נתניהו להחזיר את הכספים שקיבל למימון הוצאותיו המשפטיות – ויש לפתוח בחקירה פלילית: ועדת ההיתרים דחתה לא פחות משלוש פעמים את בקשתו של רה"מ לקבל כספים מבן דודו, נתן מיליקובסקי, וחברו, ספנסר פרטרידג'. בדיון השני בבקשה, רגע לפני דחייה, גילתה הוועדה נתון חדש – למרות שרה"מ לא קיבל אישור מהוועדה, בכל זאת החליט נתניהו ללוות 300 אלף דולר מחברו. הוועדה כמובן מעבר לפסילת הבקשה, הורתה גם שאת הכסף שלקח, בלי אישור, יחזיר מיד. רה"מ לא התרצה והחליט במקום להחזיר, לעקוף את הוועדה ולפנות למבקר ישר – שלכאורה בלי שום סמכות, אישר לו הלוואה מבלי שדאג לאכוף את השבת ההלוואה הקודמת. עתרנו לבג"צ ודרשנו מספר דברים: גם להורות לרה"מ להשיב את הכספים שקיבל, גם לבטל את החלטת המבקר לאשר את ההלוואה הנוספת – שלא ברור באיזו סמכות הוא החליט על כך, וגם – לפתוח בחקירה פלילית. ראש הממשלה נמצא בניגוד עניינים כשהוא בוחר לקחת הלוואה מבעלי הון – ניגוד עניינים שיכול להעלות עד כדי חשש לביצוע עבירת מרמה והפרת אמונים. עצם הסתרת המידע מהוועדה והניסיון שלקבל אישור בדיעבד, מעלים גם חשש לעבירת קבלת דבר במרמה.
אחרי ההשתלחות במערכת המשפט: השר אוחנה לא ראוי להיות שר משפטים – הזדעזענו מההשתלחות חסרת הרסן של השר אוחנה במערכת המשפט. הציבור בישראל זכאי לשר משפטים שמשרת אותו ולא מתנהל כמו טוקבקיסט. שר המשפטים מנהל קמפיין כנגד מערכת שלטון החוק מתוך משרד המשפטים. על נתניהו לפטר את אוחנה מתפקידו ולהשיב את אמון הציבור במערכת המשפט. בנוסף, יש לחקור האם השר אוחנה הפר צו איסור פרסום ביודעין תוך ביזוי החלטת בית משפט
שמים סוף למינויי מקורבים: עתרנו לבג"צ נגד מינוי סמנכ"לית משרד הרווחה – הגברת אלין אלול, סמנכ"לית משרד הרווחה, התחילה לקבל מאיתנו תשומת לב כשמרגע כניסתה לתפקיד החלה לקבל החלטות שרירותיות, מרחיקות לכת, וללא מחשבה על הסיכון שנשקף לאוכלוסיות השונות ובהן הנוער שתחת משרד הרווחה. אחרי שעסקנו בסיפור הזה כמה חודשים, התפרסם דו"ח מבקר חמור וחריג על המינויים של השר לשעבר חיים כץ. פרק שלם בדו"ח הוקדש לה, ולפגמים חמורים בהליך המינוי שלה, שנעשה על אף התנגדותו הנוקבת והנחרצת של נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ. לפני שלושה חודשים, פנינו לנציבות שירות המדינה בבקשה לבטל את מינויה. אחרי שבמשך חודשים לא קיבלנו תשובה, עתרנו לבג"צ בנוגע לעניין; במהלך הארבע שנים האחרונות, השר חיים כץ מינה לא פחות מ-19 מקורבים לתפקידים שונים. בין המינויים הללו, אלין אלול מונתה לתפקיד סמנכ"לית, על אף שניסיונה במשרד מסתכם ב- 3 חודשים בלבד כיו"ר ועדת המכרזים וכשנתיים כיועצת בלשכת המנכ"ל. כאילו שלא די בזה כדי לשלול את המינוי, עולה שבתקופה שקדמה למינויה עברה עבירות משמעת חמורות, שעליהן ננזפה. בנוסף התפרסמו הודעות אס.אם.אס פרטיות שמעלות חשד שהוחלט לקדם את אלול בלי לשקול בכלל את התאמתם של המועמדים האחרים.
פרשת הדולפינריום: אחרי שנים של מאבק, הציבור יקבל חזרה 41 מיליון ₪ – מדובר בפרשה שאנחנו נאבקים בה כבר שנים ארוכות. מתחם הדולפינריום, שנמצא על חוף הים ויועד לשימושי פנאי ובידור, נמסר על ידי בעלי המתחם לעיריית תל-אביב תמורת מגרש אחר. הבעיה הייתה, ששווי המגרש ששייך לציבור וניתן ליזמים תמורת הדולפינריום – היה גדול בהרבה מהשווי של מתחם הדולפינריום עצמו. כלומר נערכה פה עסקה מאוד לא כדאית על חשבון הציבור. אנחנו נאבקנו משפטית בעסקה הזו במשך שנים, ובסופו של דבר עתרנו לבג"ץ. בעקבות הפניות שלנו לבג"ץ, הסוגיה נבחנה, סוף סוף, בדיון מקצועי – שבמסגרתו הוחלט ש-41 מיליון ₪ יוחזרו לקופה הציבורית. אנחנו כמובן מברכים על כך – אולם חייבים להזכיר גם שהכי טוב היה אם הפרשה הזו בכלל לא הייתה מגיעה לעולם.
עתרנו לבג"צ: מבקר המדינה מסרב לפרסם דו"חות של המבקר הקודם – לאחרונה פורסם שמבקר המדינה מסרב לפרסם מספר דו"חות ביקורת – שהוכנו בתקופת מבקר המדינה הקודם, ושהכנתם כבר הושלמה (או קרוב לכך). על-פי הפרסומים אנגלמן דוחה את פרסום הדו"חות במספר חודשים (והאמת – קשה שלא לחשוש שגם אז הוא ימצא סיבה לא לפרסמם). בהמשך פורסם שאנגלמן מסרב לפרסם גם דו"ח ביקורת מיוחד, עליו חתם מבקר המדינה הקודם, שכולל על פי הפרסומים ממצאים חמורים מאד על התערבות פוליטית בעצמאות גופי הרגולציה בתקשורת, ובהם מועצת הכבלים והלווין והרשות השנייה. אנחנו הגשנו עתירה לבג"צ בדרישה שאנגלמן יפרסם את כל הדו"חות. ההחלטה של אנגלמן מפרה מדיניות ארוכת שנים לפיה אין לדחות פרסום דו"חות מבקר, בוודאי שלא משיקולים פוליטיים כמו קיומן של בחירות. בנוסף, עפ"י החוק הסמכות בנוגע לדו"חות שהמבקר הקודם כבר חתם עליהם נמצאת אצל המבקר הקודם – ואין בסמכותו של המבקר הנוכחי למנוע הגשת ופרסום דו"ח שכזה.
הגשנו עתירה: האם ההסכם בין הליכוד למפלגת "זהות" של פייגלין מהווה שוחד בחירות? – לפני הבחירות הודיעו ראש הממשלה ומשה פייגלין על חתימת הסכם ביניהם שכולל את פרישתה של מפלגת "זהות" ממערכת הבחירות, ותמיכתה במפלגת "הליכוד" במקום. בתמורה לכך, פייגלין ימונה לשר בממשלה הבאה. תמורה שכזאת רק נראית הבטחה פוליטית לגיטימית, אבל היא תרמית שכוללת בתוכה תמורה כספית גבוהה – לא רק משכורת גבוהה יותר ממשכורת ח"כ אותה פייגלין היה יכול לקבל לבד, אלא גם תנאים טובים יותר כמו דמי כלכלה, מימון רכב שרד, ושאר טובות הנאה, גם בלתי מוחשיות, שמוקנות במינוי שר. העסקה הזו מפרה את חוק הבחירות – מדובר בעסקה של תן-קח באופן המעלה חשד ודורש את ביטול ההסכם ומיד. אם זה לא מספיק, נראה שמההסכם עולה עוד עסקה לא חוקית – הבטחת "הליכוד" לכסות את כל החובות של "זהות" ממערכת הבחירות הנוכחית. עפ"י העתירה, בהחלט ייתכן שיש כאן חשד לשוחד בחירות. בליכוד ניצלו את מעמדם כדי לקנות בכסף את מפלגת זהות.
פעילות משפטית לקראת הבחירות – במהלך מערכת הבחירות הגשנו לא מעט עתירות במקרים שנראה שיש חשש להפרה של חוקי התעמולה או הבחירות. בכל העתירות הצלחנו להביא להסרת התכנים המדוברים (כמו סרטונים למשל). בין השאר, הגשנו, שתי עתירות נגד הליכוד בגין תעמולה אסורה (שימוש בחיילים ובמתקני צה"ל); עתירה נגד ש"ס על שימוש בכספי ציבור למימון תעמולה; עתירה נגד יהדות התורה על שימוש בילדים; שתי עתירות נגד יו-טיוב לאחר שהאתר לא מחק סרטוני תעמולה לא מזוהים; פעילות מול ועדת הבחירות בנוגע ליוזמת המצלמות בקלפיות – כשוועדת הבחירות קיבלה את עמדתנו שאם נעשה שימוש במצלמות – הוא חייב להיות ע"י גורם רשמי כמו ועדת הבחירות או המשטרה, ולא ע"י פעילי מפלגות; וכן שהוא חייב להיעשות באופן שוויוני בין הקלפיות.