צועדים קדימה או רצים אחורה?

חודש הגאווה, הקרב על קדמה והאבסורד הישראלי

השנה 2026, ישראל מתמודדת עם מלחמת נצח ב5-50 חזיתות (תלוי את מי שואלים ובאיזה יום), העורף הישראלי רץ לממ״ד ומגלה רק אחרי עשר דקות אם בגלל כטב״מ מלבנון, טיל בליסטי מאיראן, תימן  או ״רק״ רקטה מפתיעה מרצועת עזה.

שכירים, בעלי עסקים, רופאים, עורכי דין, חוזרים לעבוד במה שהפך לחלטורה צדדית שבין מאות ימי מילואים.

החרם הבינלאומי הולך ומתחזק, מוסדות אקדמיים מנתקים קשרים, המבטים וההערות בחו״ל נהיים אגרסיביים יותר, ועל הופעה של פול מקרטני, ארקטיק מאנקיז או טיילור סוויפט בפארק הירקון אפשר רק לחלום.

מצד שני, בשישי בצהריים, כשיוצאים לרחוב, הכל מרגיש נורמלי. יותר מנורמלי, הכל מרגיש טוב! אנשים יוצאים מהתיאטרון, מדוושים על אופניים, יושבים לבראנץ או לקפה בבתי קפה מפוצצים.

איך זה מתיישב? איך כל כך רע וכל כך טוב כאן באותו הזמן? הפער בין האסונות בעזה לקפה בשינקין מרגישים כמו הגזלייטינג הגדול בהיסטוריה.

ההסבר, באופן חלקי, הוא שישראל היא ״וילה בג׳ונגל״, לא רק כי היא מוקפת בגדר גבוהה ושער עצום, היא וילה בג׳ונגל כי כשנכנסים לתוכה עיצוב פנים שונה לחלוטין מזה של שכנותיה. ישראל של 2026, ביחס לשכנותיה, היא עדיין מדינה ליברלית (יחסית), פלורליסטית (יחסית), סובלנית (יחסית) שמקדשת קדמה. מה שמאפשר לאזרח הישראלי הממוצע להנות מתרבות, תשתיות וקפה טוב יותר.

בשנים האחרונות, ערכים אלו נמצאים תחת מתקפה בישראל.

חודש יוני מזכיר לנו שקדמה לא מתקיימת מעצמה, אלא צריך להיאבק עליה: הגיע הזמן שישראל תפעל להענקת שוויון זכויות מלא בפני החוק לחברי וחברות הקהילה הגאה.

זה לא הגיוני, שמדינה שיודעת לגזור קופון עצום ממסים על אקזיט של חברת הייטק שמייסדה נמנה עם הקהילה הלהט״בית(Wiz),  שיודעת לדרוש את דמם של משרתים ומשרתות מהקהילה במלחמת אלף החזיתות – תסרב להעניק לאותם חברי קהילה את הזכות הבסיסית להינשא ולהקים משפחה בארץ.

התרופה הבטוחה ביותר לאבסורד הזה, הדרך היחידה בה נוכל להבטיח זכויות שוות ומלאות לקהילה הגאה, מבלי שאף פוליטיקאי יוכל מחר בבוקר לפגוע בהן, היא כינון חוקה למולדת. הגיע הזמן לעגן שוויון מלא במדינת ישראל באמצעי החזק ביותר שקיים בארסנל הדמוקרטי: חוקה שוויונית וליברלית.