תהליך התיקון מחייב פעולה מורכבת במישורי הפוליטיקה, החברה והמשפט. במישור הפוליטי והחברתי הוא יחייב, בין היתר, ביטול של החקיקה האנטי־דמוקרטית והחזרת התשתית הדמוקרטית שנהרסה לקדמותה, אבל בכך אין די. מתחייב לעשות צעד נוסף קדימה: לחזור לשיח ציבורי רחב על הערכים הבסיסיים שביסוד קיומנו כאן, ולהתניע באמצעותו מהלך חוקתי שיביא ליצירת חוקה כתובה תמציתית.
חוקה כזאת צריכה לשקף את יסודות הזהות החוקתית שעליהם נבנתה המדינה — ערכי הכרזת העצמאות, כפי שפותחו לאורך השנים בחקיקה ובפסיקת בתי המשפט. התנעת מהלך חוקתי כזה יכול וצריך לשמש מרכיב מרכזי במצע הבחירות של המפלגות הציוניות־הליברליות. ככל שתיווצר קואליציה דמוקרטית־ליברלית לאחר הבחירות, ישנה היתכנות לחקיקת חוקה שתשריין את ערכי היסוד ותגן עליהם מפני פגיעה בידי שלטון אנטי־דמוקרטי מזדמן.
מה ערכה של חוקה, ומדוע עכשיו? לחוקה חשיבות משולשת: ראשית, היא מגדירה את "האני מאמין" שלנו כחברה. מהי מדינה "יהודית" ומה הם מרכיביו של המושג הזה, מהי מדינה "דמוקרטית" — במשמעותה המוסדית והתהליכית, ובמשמעותה המהותית — של זכויות האדם.
שנית, חוקה מגדירה את תפקידיהן של רשויות השלטון, דרכי פעולתן ומערכת היחסים ביניהן, ואת מגבלות הכוח המוטלות עליהן. ושלישית, היא משריינת את ערכי היסוד הללו מפני שינוי ברוב חולף, ומקנה יציבות וודאות למשטר.
ולמה עכשיו? התמוטטות הערכים הדמוקרטיים בשנים האחרונות מדגישה את החסר העמוק בחוקה בישראל, ואת שבריריותה של הדמוקרטיה הישראלית. בהעדר חוקה כתובה, בלא פיקוח פרלמנטרי על הרשות המבצעת ובהעדר אתיקה שלטונית מובנית שיש בה ריסון של כוח, כל הערכים היו להפקר, והם כחומר ביד היוצר. בנסיבות אלה, חקיקתה של חוקה כתובה שלמה, המשקפת את ערכי היסוד, היא כורח השעה ממש; אם לא תקודם בעת הגורלית הזאת, ספק אם תתממש אי־פעם.
רבים וטובים הנמנים עם המחנה הליברלי חלוקים בדעתם באשר למהלך חוקתי כזה. יש המצביעים על ניסיונות כושלים שנעשו בעבר לחוקק חוקה, המעמידים בספק את ההיתכנות של מהלך כזה כיום בחברה הישראלית המקוטבת. אחרים מציעים, משיקולים מעשיים, להתמקד בחוקה חלקית, "חוקה רזה", או להסתפק בחקיקת חוק יסוד שיעצב את מהלכי החקיקה. ישנם גם המביעים ספק לגבי עצם יעילותה של חוקה כמגן הדמוקרטיה, ומצביעים על המהפכות האנטי־דמוקרטיות האפקטיביות שהתרחשו בפולין ובהונגריה, מדינות שיש להן חוקות.
לכל אלה אשיב: ראשית, המחלוקות החוקתיות בשאלות יסוד הן אכן עמוקות בחברה מקוטבת כשלנו; עם זאת, זכותה של דמוקרטיה לגונן על עצמה, במיוחד במציאות של קיטוב. המהלך החוקתי המוצע אינו מדבר על ערכים חדשים, אלא מקדם מיצוב ואשרור של ערכי יסוד שעליהם נוסדה המדינה, אשר נהפכו לחלק מדיני המשטר בישראל.
שנית, מהלכים לחקיקת חוקה אכן נכשלו בעבר, אבל כישלונם לא מנע את קיומה של דמוקרטיה מרשימה, גם אם לא מושלמת, במדינה הנאבקת על ביטחונה הקיומי. לכן ההגנה על ערכי הדמוקרטיה לא היתה תלויה בקיומה של חוקה, וחקיקתה לא היתה כורח המציאות. כל הממשלות הקודמות ללא יוצא מן הכלל כיבדו את ערכי היסוד גם בלי חוקה, וכל המחלוקות — מרות ככל שהיו — התקיימו בתחומי הערכים הללו. גם ללא חוקה היה כבוד לערכים ולמוסדות. עד בוא הממשלה הנוכחית, שפרצה את האמנה הבלתי כתובה בינה לבין האזרחים, ומוטטה את המערכת הערכית כולה. לכן כיום חוקה שלמה היא כורח השעה.
ושלישית, נכון, חוקה אינה הגנה הרמטית בפני כל עוולות השלטון, ושלטון אנטי־דמוקרטי עלול להתנכר גם לה. אבל זו אינה סיבה שלא לחוקק חוקה. ההיפך מכך. חוקה היא מרכיב מכריע באנטומיה של משטר דמוקרטי. תופעות של פתולוגיה משטרית אנטי־דמוקרטית אינן מצדיקות השלמה עם חסרונה. בלי חוקה המשטר הדמוקרטי לוקה בחסר. החוקה חיונית בכל מצב להבהרת ערכי היסוד וכללי ההתנהלות הדמוקרטיים. היא תורמת תרומה מכרעת להגנה על זכויות האדם, ולייצוב כללי הריסון על הכוח השלטוני. היא מעניקה ממד של יציבות למשטר. לכן, בעת הזו, יש לחתור לחוקה שלמה המשקפת את ערכי היסוד, ולא להסתפק במתכונת חלקית שלא תענה למלוא התכלית.
חקיקת חוקה המשקפת את ערכי הזהות החוקתית של ישראל תחייב הרמוניזציה עם המערכת החוקתית הקיימת, המפוזרת בין שורה ארוכה של חוקי יסוד וחוקים רגילים, וכן הסדרה של מהלכי החקיקה ברשויות השלטון. הליך הרמוניזציה כזה הוא מורכב, וראוי להשאירו לשלב מאוחר יותר, כדי שלא לעכב ולסכל את המהלך החוקתי העיקרי. ניתן להגשים זאת על ידי הוראת "שימור דינים", שתקפיא את המערכת החוקתית הקיימת לכמה שנים, שבמהלכן יהיה אפשר לבצע את פעולות ההתאמה.
התנועה לאיכות השלטון הכינה מסמך בן 18 סעיפים ותתי־סעיפים, המגדיר את עיקרי הזהות החוקתית של מדינת ישראל. הצעה זו עשויה לשמש נייר עבודה שסביבו ניתן לקיים שיח ציבורי. התנועה קיימה באחרונה כנס רב־משתתפים שבו התפתח שיח ער על ערכים ועל חוקה. יש לקוות שיהיה בכל אלה פתח לשיח ציבורי ערכי, ובעקבותיו למהלך חוקתי, שיקודם על ידי הכוחות הפוליטיים המחויבים לערכי הדמוקרטיה. זה מחייב הכרה בחיוניות המהלך, ונחישות בדרך להשגתו.
בדמוקרטיה מתגוננת רוב קואליציוני עשוי להספיק לקידום חוקה, ורוב מיוחס יידרש לשינויה. נקדם חברה ליברלית שמדברת ומקיימת שיח של זכויות אדם ותקינוּת של מערכות השלטון; נקדם מחדש את התרבות השלטונית והחברתית שנזנחה בצורה פושעת בשנים האחרונות. נצא מתהומות ההרס אל מהלכים של תיקון ובנייה מחדש. יש בכך משום פתח לתקווה.