הוויכוח הציבורי סביב התנועה לאיכות השלטון אינו חדש. יש מי שמבקשים להציג את פעילותנו ככוח פוליטי בתחפושת, יש מי שטוענים שאנחנו "חוצים קווים" מול מערכת המשפט, ויש מי שמנסים לייחס לנו אג'נדה סמויה. אך האמת הפשוטה היא זו: אנחנו פועלים כשלושים שנה מתוך מחויבות מלאה לערכי שלטון החוק, טוהר המידות ואמון הציבור במוסדות המדינה. כותב הטור שכח כנראה, שהתנועה לאיכות השלטון פועלת לא רק כדי לבקר את השלטון המרכזי, אלא גם כדי להגן על חושפי שחיתות שחווים פגיעה במקום העבודה שלהם, כדי לבאר את נגע השחיתות שפושט בשלטון המקומי וכדי להגן על משאבים כלכליים של הציבור.
העקרון המנחה אותנו הוא אמון הציבור במערכת השלטונית בכלל ובמערכת המשפט בפרט. זהו תנאי מוקדם ליכולתה של כל שופטת וכל שופט לשבת בדין. ולכן, כאשר אנחנו נתקלים בהתנהלות שמערערת אמון זה, חובתנו להתריע.
בתאריך 21.8.2025 הגשנו תלונה לנציבות תלונות הציבור על שופטים כנגד כבוד השופט מנחם מזרחי, נשיא בית משפט השלום במחוז מרכז. התלונה לא נולדה מתוך יצר פולמוסי, אלא מתוך אחריות עמוקה לשלטון החוק. היא מתמקדת בהחלטות חריגות שניתנו במסגרת הליך המעצר בתיק מ"י 18029-05-25 – מדינת ישראל נ' יונתן אוריך, יועצו לשעבר של ראש הממשלה בנימין נתניהו.
בהליך זה, שעניינו פרשת הקשרים הקטארים, פסק הנשיא מזרחי שחרור בתנאים מגבילים של אוריך ולאחר מכן ביטול של תנאים אלה – החלטות שעמדו בניגוד חזיתי לעמדת משטרת ישראל והפרקליטות. כבוד שופט בית המשפט המחוזי מיכלס, בערעור, לא רק הפך את החלטותיו של הנשיא מזרחי, אלא גם מתח ביקורת נוקבת על אופן התנהלותו, והדגיש שההחלטות של בית משפט השלום היו "חריגות" ו"מעוררות תמיהה".
ערכאת הערעור קבעה שהחלטת הנשיא מזרחי התעלמה מהנחיות הערכאה דלמעלה, תוך קביעות מהותיות בשאלות משפטיות עקרוניות, ובראשן – מעמדו של אוריך כ"עובד ציבור". שאלות אלה אינן מתאימות לבירור מעמיק בהליך מעצר. בנוסף, בהחלטתו הנשיא מזרחי נתן משקל חריג ומכריע לעדותו של ראש הממשלה נתניהו, תוך ציטוטים נרחבים מהחקירה, שהשפיעו על מסקנותיו. כמו כן, בהחלטתו הנשיא מזרחי ציטט מתוך חומרי חקירה שאינם פומביים בשלב זה, באופן שעלול היה לשבש את החקירה הפתוחה ולפגוע באינטרס הציבורי.
הביקורת על הנשיא מזרחי לא התמצתה רק על החלטותיו, אלא גם על כך שפעמיים התבטא לפרוטוקול שלהערכתו התיק לא יבשיל לכתב אישום, למרות שזה לא תפקידו של השופט לקבוע זאת.
למעשה, זו לא הפעם הראשונה שמוגש ומתקבל ערעור על החלטותיו של הנשיא מזרחי בתיק הזה. 5 עררים הוגשו על החלטותיו עד כה, ו-4 מהם התקבלו בבית המשפט המחוזי – כלומר 80% מהחלטותיו של הנשיא מזרחי עליהן הוגש ערר נהפכו בערכאת הערעור.
כאשר ערכאה גבוהה יותר – במקרה הזה בית המשפט המחוזי – מתארת את החלטת שופט כ"מעוררת תמיהה", "חריגה" וככזו שציטטה חומרים חסויים באופן בעייתי, זוהי לא רק זכות אלא חובה ציבורית להעלות סימני שאלה. שתיקה במקרים כאלה משמעה מתן לגיטימציה להתנהלות בעייתית.
כותב הטור טוען שעצם הגשת תלונה נגד שופט היא מעשה של פגיעה במערכת המשפט. אבל האמת הפוכה: לא די בכך ששופטים יישבו בדין; הם חייבים לשבת בו באחריות, במידתיות, ובזהירות הראויה. אין דמוקרטיה בלי ביקורת – גם על שופטים.
המחוקק עצמו קבע מנגנון לנציב תלונות הציבור על שופטים, המאפשר לכל אדם להגיש תלונה על התנהלות שיפוטית הפוגעת באמון הציבור. עצם הפנייה לנציבות אינה "פגיעה" אלא מימוש זכות דמוקרטית בסיסית. כשם שהתנועה פונה למבקר המדינה שיבקר את הממשלה, לכנסת שתפקח על הממשלה, ולשרים שיפקחו על הפקידים – התנועה עושה שימוש, וזו לא הפעם הראשונה – במנגנון של הגשת תלונה לנציבות תלונות השופטים.
ההבחנה ברורה: אנו לא מטילים דופי אישי בנשיא מזרחי, אלא מבקשים בחינה עניינית של התנהלותו במקרה קונקרטי. אין מדובר בנקיטת עמדה בתיק עצמו. אין אנו קובעים אם אוריך אשם או זכאי. שאלת אשמתו תתברר בבית המשפט. התלונה מתמקדת בשאלה אחת: האם השופט פעל בהתאם לנורמות המחייבות שופט בישראל. ואם אפילו החשוד בתיק חושב שמופעל לחץ פסול על השופט, אז נכון יהיה שגורם חיצוני יבחן את התלונה, וישקול אולי להוציא את התיק מידיו, ולו כדי למנוע לזות שפתיים.
הוויכוחים והמאבקים הם חלק מהחיים הדמוקרטיים. אבל חשוב לזכור: המטרה אינה להפיל שופטים, לא לפגוע במערכת, אלא להבטיח שהיא תשמש אותנו נאמנה – ביושר, במידתיות ובאמון מלא. זוהי דרכנו, וזוהי מחויבותנו.