תזכיר החוק החדש שפרסם משרד הפנים בנוגע לתגמול חברי מועצה הוא צעד מבורך בכיוון הנכון, אך רחוק מלספק את הפתרון המקיף הנדרש למשבר הדמוקרטיה המקומית בישראל. המצב הנוכחי, בו חברי מועצה נדרשים לעבוד בהתנדבות מלאה, יוצר עיוותים חמורים ופוגע ביסודות הדמוקרטיה המקומית.
כמנהלת המחלקה המוניציפלית של התנועה לאיכות השלטון, אני רואה כיצד היעדר התגמול מייצר שלושה כשלים מרכזיים: ראשית, הוא מונע מחברי מועצה למלא את תפקידם כראוי. חבר מועצה שנאלץ לעבוד למחייתו אינו יכול להקדיש את הזמן הנדרש להשתתפות בישיבות, להיערכות אליהן ולקיום קשר רציף עם הציבור.
שנית, המצב הקיים מחזק את כוחו הבלתי מרוסן של ראש הרשות המקומית. כיום, רק סגני ראש העיר מקבלים שכר – מה שהופך את התגמול לתלוי לחלוטין בחסדי ראש הרשות. מצב זה מחליש את האופוזיציה ופוגע ביכולתה לפקח על פעילות הרשות.
שלישית, במצב הקיים ישנו פוטנציאל תמידי לשחיתות. היעדר תגמול רשמי מוביל לעיתים ל"פיצוי" בדרכים לא חוקיות – ממינויים פסולים ועד להעברת תשלומים אסורה. כמו כן במצב זה נוצרת גם תחושת תסכול ו"מגיע לי" אצל חברי מועצות מקומיות בגין העבודה הקשה שהם משתדלים לעשות במסגרת כהונתם, מה שמחזק את הפוטנציאל לפגיעה בטוהר המידות.
רביעית, המצב הנוכחי מדיר קבוצות שלמות מהשתתפות בדמוקרטיה המקומית. מי שאינו בעל אמצעים כלכליים או עדיין נמצא במעגל העבודה, מתקשה מאוד לכהן כחבר מועצה. זוהי פגיעה בוטה בזכות הדמוקרטית להיבחר ובייצוג של קבוצות מוחלשות.
תזכיר החוק המוצע מכיר בבעיה, אך הפתרון שהוא מציע – תגמול רק עבור השתתפות בישיבות והחזר הוצאות – הוא חלקי ומוגבל מדי. חבר מועצה נדרש לפעילות נרחבת הרבה יותר: קיום קשר עם תושבים, היערכות לישיבות, למידת נושאים מקצועיים ועוד.
יתרה מכך, הטלת מימון התגמול על קופת הרשות המקומית, ללא התייחסות לפערים הכלכליים בין רשויות, תיצור אי-שוויון נוסף. רשויות חזקות יוכלו לתגמל את נבחריהן, בעוד רשויות חלשות יתקשו לעמוד בנטל.
נדרש פתרון מקיף יותר, שיכלול:
- הגדרה רחבה של הזכאות לתגמול, שתכסה את מכלול תפקידי חבר המועצה
- מנגנון מימון מאוזן, שישלב תקציב ממשלתי עם השתתפות הרשות המקומית
- קריטריונים ברורים שייקבעו בתקנות, בשיתוף כל הגורמים הרלוונטיים
רק פתרון כזה יוכל לחזק את הדמוקרטיה המקומית, להבטיח פיקוח אפקטיבי על התנהלות הרשויות, ולפתוח את הדלת בפני ייצוג אמיתי של כלל שכבות האוכלוסייה במועצות המקומיות.
זהו אינו רק עניין של תגמול הוגן – זוהי סוגיה מהותית של דמוקרטיה, שוויון וטוהר המידות. הגיע הזמן לתקן את העיוות ההיסטורי ולהבטיח שהדמוקרטיה המקומית בישראל תהיה נגישה לכולם.