על בחירות דמוקרטיות בישראל כערך לאומי

כמה חודשים לאחר מכן, ב־18 בנובמבר 1948, בעצם ימי מלחמת הקוממיות, חוקקה מועצת המדינה הזמנית את פקודת הבחירות לאסיפה המכוננת, שהיו הבחירות הראשונות בישראל.² ראשי מינהלת העם ראו חשיבות עצומה בקיום הבחירות, כתנאי להפיכתה של ישראל למדינה של ממש. כך, למשל, אמר דוד בן גוריון: ״כולנו חיים באילוזיה, שיש לנו מדינה. עדיין אין לנו מדינה ועלינו לעשות מאמץ גדול, מאמץ מלחמתי ולערוך מיפקד ורישום, שעד 1 באוקטובר יהיה לקיים את הבחירות […] אם נספיק לקיים בחירות דימוקראטיות – נשפר מצבנו הפנימי והחיצוני״.³

בפקודה נקבע כי הבחירות תהיינה ״כלליות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות״.⁴ כן נקבע כי הזכות לבחור ולהיבחר תהיה לכל אדם אשר היה בשטח הבחירות במועד הקובע ונרשם ברישום התושבים,⁵ בכפוף לדרישות גיל מינימליות וכשירות מינימלית.⁶ הוראה זו הביאה בין השאר לכך שעוד טרם נקבעה אזרחות ישראלית, היו הערבים תושבי ישראל בעלי זכות בחירה והיבחרות, על אף המלחמה והמציאות הפוליטית של אותם הימים.⁷ במה שחסן ג׳בארין כינה ״הרגע ההובסיאני״, השתתפו הערבים בהמוניהם בבחירות לאסיפה המכוננת בינואר 1949, אף הן בעצם ימי המלחמה, ושיעור ההצבעה בקרבם עמד על קרוב ל־79.3%⁸ ־ מהגבוהים שנחזו אי פעם.

עיקרי ההוראות המקוריות מפקודת הבחירות לאסיפה המכוננת בנוגע לבחירות עוגנו לימים בחוק־יסוד: הכנסת, שנשמרו עד היום: הזכות לבחור ולהיבחר⁹ ושיטת הבחירות – כלליות, ארציות, ישירות, שוות, חשאיות ויחסיות.¹⁰ אף כי נקבע כי הוראה זו אין לשנות אלא ברוב חברי הכנסת,¹¹ אין זה שריון של ממש: לכל קואליציה אמור להיות רוב שכזה. חוקתיות הבחירות עשויה להתערער בקלות יחסית.

חשש זה אינו בעלמא. החוקתיות של אופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, עומדת בשנים האחרונות תחת מתקפה. זאת, בין השאר, בשל הדה־לגיטימציה המתמשכת לבית המשפט העליון, ליו״ר ועדת הבחירות המרכזית, ליועצת המשפטית לממשלה ולמוסדות אחרים אשר תפקידם להבטיח את אופייה הדמוקרטי של המדינה. אך זאת גם בשל חוסר האיזון החוקתי שנוצר בשנים האחרונות בין הנורמות החוקתיות המפורשות המעגנות את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל לבין אלה המעגנות את אופייה היהודי. עד לשנים האחרונות, כאשר הופיע עיגון חוקתי לאופיה היהודי של ישראל, הדבר נעשה בדרך כלל לצד המחויבות הכפולה – להיותה מדינה דמוקרטית.

כך היה, למשל, בחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו, הקובע כי ״חוק־יסוד זה, מטרתו להגן על כבוד האדם וחירותו, כדי לעגן בחוק־יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית״.¹² כך גם בחוק־יסוד: הכנסת, סעיף 7א, הקובע כי רשימת מועמדים לא תשתתף בבחירות לכנסת ולא יהיה אדם מועמד בבחירות לכנסת, אם יש במטרותיהם או במעשיהם ״שלילת קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית״.¹³ גם עיגון דמוקרטי בלבד, ללא פן יהודי, נדיר שיופיע. כך קרה למשל בחקיקה תת־חוקתית, בחוק שירות הביטחון הכללי, כאשר נקבע כי מייעודי השירות לשמור על ״סדרי המשטר הדמוקרטי ומוסדותיו״.¹⁴ התבטאותו מן העת האחרונה של ראש השב״כ ״שאין לגרור את השב״כ למרחב הפוליטי״,¹⁵ כמו גם כפיפותו לראש הממשלה,¹⁶ מעוררים קושי להסתמך על מקור זה.

אולם האיזון המסוים ברמה החוקתית בין המחויבויות לזהותה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית עומד באחרונה בפני ערעור. כך, בימיה האחרונים חוקקה הכנסת הנוכחית, בקולות הקואליציה בלבד, את חוק־יסוד: לימוד תורה, שלפיו ״לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי ובמדינת ישראל״.¹⁷ קודם לכן, בשנת 2018, אישרה הכנסת, גם כן בקולות הקואליציה בלבד, את חוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי (להלן: חוק־יסוד: הלאום). חוק־יסוד: הלאום אינו מאזכר בכל צורה את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל. יש בו עם זאת ביטויים רבים לאופייה הלאומי־יהודי של ישראל. בין השאר, יש בו תביעת ריבונות הצהרתית של העם היהודי על ארץ ישראל כמולדת היסטורית,¹⁸ וכן קביעה הצהרתית שישראל היא מדינת לאום יהודית שבה רק ללאום היהודי הזכות להגדרה עצמית לאומית.¹⁹ יש בחוק־יסוד: הלאום גם קביעה של מאפיינים ייצוגיים של המדינה המבטאים את אופייה הלאומי־יהודי – השם, הדגל, הסמל, ההמנון,²⁰ השפה, הבירה,²¹ לוח השנה²² ועוד – מתוך זיקה למסורת היהודית ומורשת ישראל. במישור האופרטיבי החוק קובע את מחויבותה של ישראל לזהותה הלאומית־יהודית במישורים של קליטת עלייה,²³ מחויבות לשמירה על בני העם היהודי בתפוצות ולקשר עמם,²⁴ וזיהוי של פיתוח התיישבות יהודית כערך לאומי.²⁵

השימוש בחוק־יסוד: לימוד תורה ובחוק־יסוד: הלאום במונחים ״ערך יסודי״ או ״ערך לאומי״ הינו שימוש חקיקתי נדיר. לא רק משום שבניגוד למקובל נחקקו חוקי יסוד אלה בקולות הקואליציה בלבד ותחת התנגדות מופגנת של האופוזיציה, אלא גם משום שעד למופעים חקיקתיים אלה לא הופיעו מונחים דומים בחקיקת יסוד. אף במסגרת חקיקה רגילה נעשה שימוש מוגבל ביותר במונח ״ערך לאומי״, אשר הופיע עד לאחרונה בחקיקה בעיקר בהקשר של חוק העתיקות ושל שימור היסטורי.²⁶

מכאן עולה, כי נוצר פער בין העיגון החוקתי המפורש של האופי היהודי של מדינת ישראל לאופייה הדמוקרטי. פער זה יש להשלים. הצעתי, הנדונה בימים אלה במסגרת פרויקט ״חוקה למולדת״ של התנועה לאיכות השלטון, היא כי לחוקה שיש לפעול לכוננה תתווסף הוראה הצהרתית בנוסח הבא, המיועדת להבטיח את אופייה הדמוקרטי של ישראל ואת הערך החוקתי של בחירות, כפי שהיה מקובל בה מעם היווסדה:

״הבחירות כערך לאומי

מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית תקיים בחירות עתיות לכנסת. המדינה רואה בזכות הדמוקרטית לבחור ולהיבחר ערך לאומי ותפעל על מנת לעודד ולקדם את מימושה״.

הוראה כזו, המתכתבת עם האופי החוקתי שהוענק בחקיקת היסוד לערכים הלאומיים של התיישבות יהודית ולימוד תורה, תאפשר להבטיח את שימורה החוקתי של ישראל כמדינה דמוקרטית המקיימת בחירות חופשיות ושוות, חשאיות ויחסיות.

הערות שוליים ומקורות

1. הכרזה על הקמת מדינת ישראל, ע"ר התש"ח 1. ↩
2. פקודת הבחירות לאסיפה המכוננת, התש"ט־1948 (להלן: פקודת הבחירות לאסיפה המכוננת). ↩
3. פרטי־כל ישיבת הממשלה הזמנית, 24 (8.8.1948). ↩
4. ס' 3(א) לפקודת הבחירות לאסיפה המכוננת. ↩
5. שם, בס' 4. ↩
6. שם, בס' 5. ↩
7. Osnat Akirav, The First Period: 1949–1974, in Parliamentary Representation of Political Minorities: Arab-Palestinian Legislators in Israel 97–123, 99 (Osnat Akirav ed. 2024), https://doi.org/10.1007/978-3-031-53250-4_4 (last visited Apr 14, 2026). גם הבחירות לכנסת השנייה, בשנת 1951, קדמו לקביעתה של אזרחות ישראלית בשנת 1952. ↩
8. חסן ג'בארין "הנכבה, המשפט והנאמנות: הרגע ההובסיאני של הפלסטינים בישראל" תיאוריה וביקורת 42 13, 23 .(2014) ↩
9. ס' 5 לחוק־יסוד: הכנסת. ↩
10. שם, בס' 4. ↩
11. שם. ↩
12. ס' 1א לחוק־יסוד: כבוד האדם וחירותו. ↩
13. ס' 7א לחוק־יסוד: הכנסת. ↩
14. ס' 7(א) לחוק שירות הביטחון הכללי, התשס"ב־2002 (להלן: "חוק שירות הביטחון"). ↩
15. נעה שפיגל ״זיני בדיון על טוהר הבחירות: אל תגררו את שב"כ למרחב הפוליטי״ הארץ (27.7.2026) https://www.haaretz.co.il/news/elections/2026־07־27/ty־article/.premium/0000019f־a321־dcf3־a9df־a733bbff0000. ↩
16. ס' 4 לחוק שירות הביטחון. ↩
17. הצעת חוק־יסוד: לימוד תורה, ס"ח 3543. ↩
18. ס' 1(א) לחוק־יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי. ↩
19. שם, בס' 1(ב) ו־1(ג). ↩
20. שם, בס' 2. ↩
21. שם, בס' 3. ↩
22. שם, בס' 8. ↩
23. שם, בס' 5. ↩
24. שם, בס' 6. ↩
25. שם, בס' 7. ↩
26. רונית לוין־שנור ואדם שנער ״סעיף 7 לחוק יסוד הלאום – האם ניתן ליישב את המחלוקות?״ תרבות דמוקרטית 20 127, 140 (2021). ↩