ולמה הכוונה? הכנסת לא נועדה להיות חותמת גומי לרצון הממשלה, ואינה קיימת כדי לסלול לה דרך נטולת מהמורות – אלא להפך. תפקיד הכנסת כרשות המחוקקת הוא, כמובן, לחוקק; אבל לא פחות מכך, לפקח על הממשלה. העובדה שהממשלה מורכבת מהקואליציה, שנהנית מרוב בכנסת – אינה צריכה להפוך את חברי הקואליציה ליס-מנים שלה. אסור שמשמעת קואליציונית תגרום לנבחרי הציבור לזנוח את הפיקוח הפרלמנטרי ואת האחריות הציבורית שהופקדה בידם.
בשנים האחרונות התרגלנו למציאות שאסור להשלים איתה: הצעות חוק שמקודמות במהירות מסחררת תוך השתקת כל ביקורת פרלמנטרית מטעם חברי אופוזיציה, ארגוני חברה אזרחית ואפילו הייעוץ המשפטי לכנסת ולממשלה; ועדות בכנסת שמכונסות רק כדי לסמן וי; שרים שדורשים מעובדי מדינה להמנע מלהגיע לתת דין וחשבון בוועדות הכנסת; ופיקוח פרלמנטרי רופף על פעילות הרשות המבצעת כולה.
פעם אחר פעם נדרשו חברי הכנסת להימנע מהפעלת שיקול דעת עצמאי כמחוקקים, ולהתיישר לפי עמדת הממשלה והקואליציה. כשחבר הכנסת דוד ביטן ממפלגת הליכוד, יו"ר ועדת הכלכלה, התנגד לקידום חוק התקשורת הדורסני, הוקמה ועדה חדשה שהוקדשה להצעת החוק כדי לעקוף את התנגדותו. כך הפך, לפרקים, בית המחוקקים ממוסד עצמאי שמפקח על הרשות המבצעת ומהווה חלק ממערך הבלמים והאיזונים בין הרשויות במדינה למוסד שמשרת את הממשלה ולא את הציבור.
את המחיר, שאמנם נדמה לפעמים בלתי נראה, משלמים אנחנו, האזרחים: חוקים שלא נבחנו די הצורך, החלטות ומחדלים שלא ניתן בעניינם דין וחשבון או ביקורת, שאלות שכמעט אף אחד לא מתעקש לקבל עליהן תשובה; וכמובן, כספי המיסים שלנו, שלעיתים מחולקים בלי בקרה ופיקוח לצרכים מגזריים צרים.
בניגוד למה שראינו בשנים האחרונות, הכנסת לא אמורה לייצר לממשלה רוב נצחי ואוטומטי. כנסת חזקה היא כנסת שדורשת תשובות משרים, שמזמנת בעלי תפקידים להציג בפניה נתונים, שמקדישה זמן אמיתי לבחינת השלכותיה של חקיקה, ושמאפשרת לאופוזיציה ולציבור להשמיע קול גם כאשר הוא לא נוח. ביקורת פרלמנטרית היא לא תקלה בדמוקרטיה, להפך, היא אחד מהתנאים לקיום ממשל ראוי.
במהלך השנים האחרונות ניהלה הממשלה מאבק מתמשך סביב סמכויותיה של הרשות השופטת, והדיון הציבורי על הפרדת הרשויות הצטמצם כולו לשאלה מי יגביל את השופטים. בתוך כל הרעש הזה, נשכחה הרשות שאמורה להציב גבולות לממשלה מדי יום – הכנסת. מערכת יחסים של ממשלה חזקה מול כנסת חלשה היא לא ביטוי לרצון העם, אלא פגיעה קשה ביכולת הציבור לפקח על מי שמנהל בפועל את ענייני המדינה.
כעת, עם השבעתה של כנסת חדשה, זו גם ההזדמנות להחזיר עטרה ליושנה ולהשיב לכנסת את כוחה, עצמאותה וכבודה. השבעת הכנסת ה-26 היא הזדמנות לדרוש מחברי הכנסת לייצג אותנו, גם מול הממשלה, ולממש את שליחותם בפיקוח פרלמנטרי ראוי.