חשבתי, שאחרי החורבן, הפרק הזה יילמד ובמהרה. הממשלה תכיר באחריותה המוחלטת. הצד שמנגד יכיר בתרומתו הרבה ואלה שישבו בשקט ונתנו לקנאים משני הצדדים להשתולל יכירו באשמתם. קיוויתי שכל המעורבים – מראש הממשלה ועד אחרון הח"כים, מנואמי הבמות ועד אחרון המוחים, ראשי המערכות כולם – יניחו מפתחות ויאפשרו לסגור את הפרק הנורא ולהתחיל במלאכת התיקון של כל הקלקולים הרבים שנוצרו בו במהלך השנים.

זה לא קרה.

ב.

רק מעטים באמת לקחו אחריות (לא מן השפה ולחוץ, אמיתית). עוד פחות עשו חשבון נפש אמיתי. ואלה שעשו זאת לא היו באמת מי שהיו צריכים. אבידע בכר, אב שכול, אמר את מה שכמעט אף פוליטיקאי, קצין בכיר או איש ציבור לא היה מוכן להגיד: שאילו קרה ה-7 באוקטובר בשטחים, "הייתי אומר אולי מגיע להם".1 זו הודאה קשה מנשוא – ודווקא בגלל זה היא אמיתית. הוא לקח אחריות למרות שלא באמת נדרש לעשות כן והיה לו באופן אישי כל צידוק שבעולם להימנע מכך. לעומתו, מי שבאמת אחראים למה שהתחולל פה, מי בתשעים ותשעה אחוזים ומי בפרומיל מהם, חזרו מהר מאוד לנקודת המוצא שלהם, משוכנעים שוב שהתנהלותם חסרת האחריות לפני המלחמה הייתה נכונה, ויותר מזה, שבלעדיה היה גרוע יותר. השבעה באוקטובר, במקום לשבור את הביטחון העצמי המוגזם של שורפי האסמים, רק חישל אותו. איש מהאשמים ומהאחראים לא חזר בענווה. הם חזרו עם השנאה, עם חוסר האחריות, ובלי שמץ של ממלכתיות. ואין כמו הבחירות שבפתח כדי להראות זאת: הכול חזר לסורו. כל החוליים. כל השטיקים. כל הפרובוקציות. "ליהוק המועמדים" כמו בריאליטי, הסיסמאות המפלגות, פירוק החברה והעמקת השסעים כדי לגייס קולות, ההפחדה וההקצנה. כמו בשנת הרפורמה והמאבק בה – כל אמצעי הפך לגיטימי בשל קדושת המאבק. הניצחון בהן מלבין הכול.

לא רק הוותיקים אכזבו. גם האנשים החדשים, אלה שנולדו מתוך השבר עצמו – אנשים רבי־תעצומות־נפש, מרשימים, שנדמה היה שמהם עוד תבוא הישועה – לא הביאו אותה. המילואימניקים שרצו לפוליטיקה, החטופים שחזרו, ההורים ששכלו, נכנסו לזירה עם תקווה גדולה. אבל כמעט כולם אולפו במהירות ע"י השיטה. הפכו לידוענים. דקלמו סיסמאות. לקחו חלק במלאכת ההרעלה. שיתפו פעולה עם תקשורת שמחפשת רק איך ללבות אש ולהשפיל. הם נכנסו לפוליטיקה בלי שום בשורה חדשה, עם אותם יועצים ועם אותה דרך פעולה של הפוליטיקה הישנה. רונן אחד (צור) הוחלף ברונן אחר (מנליס) – והמטבח, זה שאמור היה להיות מנוקה, נשאר בדיוק אותו מטבח.

ג.

למשל, שימוש בהפחדה מפני גניבת הבחירות. אחד הכלים המסוכנים ביותר לעצם קיום הדמוקרטיה.

בישראל, חודשים לפני הבחירות הקרובות, שיש המכנים אותן "הגורליות ביותר בתולדות ישראל", הזרעים כבר נטמנו מזמן עמוק באדמה. בשנה האחרונה וביתר שאת בשבועות האחרונים היו רבים שדאגו לדשן ולהשקות את האדמה סביבם ביד יציבה. תומכי הממשלה מקדמים כבר תקופה נרטיב שלפיו תוצאות הבחירות נתונות למניפולציה של ועדת הבחירות אשר העומד בראשה, השופט נעם סולברג, מינה "אנשי שמאל לעמדות מפתח שישפיעו מבפנים". במקביל, וכרגיל, פוזרו אזהרות שללא מצלמות "תתאפשר גניבת קולות" מסיבית בקלפיות במגזר הערבי. גם מתנגדי הממשלה דואגים לדשן ולהשקות את האדמה סביב הזרעים הללו. העבריין המורשע וראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט הצהיר ש"יהיה ניסיון לגנוב את הבחירות על ידי ראש הממשלה וחבורת הפורעים והבריונים" וקבע שפרשת בחירת מבקר המדינה הייתה רק "קדימון".2 אחרים טענו ש"השאלה היא לא אם ינסו לגנוב את הבחירות. השאלה היא איך"3. ויאיר גולן, יו"ר הדמוקרטים, כתב אחרי הבחירות למבקר שצריך "למנוע מהם לעשות בבחירות הכלליות את מה שראינו היום בכנסת […] אסור לתת להם שום אופציה או פרצה לגנוב את הבחירות".4 אחרי הצהרת הממשלה שלא תכבד את פסיקת בג"ץ הוא טען ש"ההחלטה היא פקודת המבצע לקראת יום הבוחר" ותיאר את גודל האיום.5

גם גורמים הנתפסים כ"מקצועיים" מסייעים במלאכת הזריעה. עו"ד דין ליבנה הזהיר בכובעו כיועץ המשפטי היוצא של ועדת הבחירות (כשהוא לקח חלק במשלחת של מתנגדי הממשלה להונגריה) שהוא "מודאג" לגבי ניסיונות לפגוע בכשרות הבחירות.6 השבוע, לאחר מינויו כמ"מ מנכ"ל הוועדה, הוא נשמע אחרת: "הבחירות בישראל הן ברמת החוסן הגבוהה ביותר. בלתי אפשרי לזייף את הבחירות בישראל […]"7 ושיטת פתקי הנייר היא "תעודת הביטוח הכי טובה שלנו". הוא אף שיתף שהוועדה בוחנת לשדר בשידור חי ורציף את כספת המעטפות הכפולות ואת ספירת הקולות בכנסת כך ש"כל מי שיש לו תיאוריות קונספירציה כאלה ואחרות יוכל לראות שאין בהן ממש".8 מתי אמר ליבנה אמת – כשהזהיר או כשהרגיע? אין לדעת. מה שברור הוא שאמירה נוספת שלו השבוע, ש"גם אם לא ניתן לזייף את הבחירות, ניתן לנסות לגרום לציבור לחשוב שהן זויפו" – נכונה.9 מי כמוהו יכול לדעת זאת.

אני מדגיש דוגמה זו משום שמדובר באחד האיומים המרכזיים על קיום דמוקרטיה. אם הציבור לא יאמין בטוהר הבחירות, הוא לא יתקיים. וההמונים ינסו לעשות מה שניסו לעשות ב-6 בינואר 2021 תומכי טראמפ על גבעת הקפיטול. חשוב לדעת שבניגוד למה שהצטייר, לא היה מדובר בהמון מוסת מהשוליים הקיצוניים. מחקרים שנעשו בהמשך גילו שיותר ממחצית המשתתפים היו בעלי חברות, מנכ"לים, רופאים, עורכי דין, אדריכלים, רואי חשבון וכו'. קרוב ל-40% בעלי תארים אקדמיים. כ-20% עם רקע ביטחוני ורק 7% מהם היו מובטלים. "מה שאנו רואים," סיכם פרופ' רוברט פאפ מאוניברסיטת שיקגו, אחד החוקרים, "הוא תמונה מטרידה: זה הגיע מהמיינסטרים".10 יותר מזה, מהמעמד הגבוה. ג'ראד וייז הוא דוגמא טובה: סוכן FBI לשעבר שהעביר שנים מחייו באכיפת החוק. ככזה, עבר בדיקות נפשיות ורפואיות תקופתיות שלא גילו אף גידול שעשוי ללחוץ על בלוטת חוסר השפיות. בפריצה לקפיטול הוא תועד צועק אל השוטרים שמולו: "אתם הנאצים. אתם הגסטאפו." ולחבריו קרא "תהרגו אותם". וייז לא ראה עצמו תוקף את הדמוקרטיה. להפך, הוא היה משוכנע שהוא מגן עליה. זה קרה לו ולחבריו כי מישהו זרע מבעוד מועד את זרעי ההפחדה בדבר גניבת בחירות.

ד.

במילים ברורות יותר, הפורעים לא היו קיצוניים, ולא היו בריונים. הם פשוט היו מאמינים. הסיפור של הקפיטול מלמד על הכוח העצום וההרסני של ההפחדה מפני גניבת הבחירות. הפחדה שמתבססת על החשש המוזן היטב שהבחירות לא יתקיימו, או שהן יזויפו, או שתוצאותיהן האמיתיות לא יכובדו. כולם נגזרות של אמונה כה חזקה שהיא מגייסת אזרחים משכילים, מסודרים, נורמטיביים, שחלקם חרפו נפשותיהם למען המולדת – ומשכנעת אותם שהמעשה הקיצוני ביותר הוא בעצם המעשה הפטריוטי, הדמוקרטי, המתבקש ביותר. וכדי להגיע לשם, מישהו צריך לזרוע בהם, חודשים מראש, את הזרעים. זרע ההפחדה מפני זיוף וגניבת הבחירות. וככל שאתה יותר פטריוט ומרגיש שהמדינה היא שלך ושהגרת זיעה של חיים שלמים כדי לשמור עליה, כמו וייז, כך החרדה הזו מקבלת עוצמות גדולות. גדולות והרסניות.

לא בכדי הודגש נושא ההשכלה. רבים נוטים לחשוב שהשכלה ואינטליגנציה מהוות חיסון נגד פעולה כזו. מומלץ להם להיזכר במכתב המפורסם של איינשטיין לפרויד מ-1932, שבו גדול המדענים הסביר שדווקא אינטלקטואלים פגיעים יותר להסתות קולקטיביות מאנשים שמחוברים לקרקע המעשית – משום כוח המילה והקסם שהיא מהלכת עליהם. האינטלקטואל בונה את חייו יותר מאשר אחרים סביב רעיונות, טקסטים ונרטיבים, ולכן ככל שהנרטיב סוחף ומנוסח טוב יותר, הוא יאומץ בקלות רבה יותר. כלומר: לא רק שההשכלה לא מגינה מפני פסיכוזות המוניות כאלה, לעתים היא אפילו מספקת להן דלק בדמות הצדקה לכאורה רציונלית למשהו שמקורו רגשי לחלוטין.

הסכנה בשיטה נובעת מההטיות הפסיכולוגיות המוכרות שעליהן היא מתבססת. פשוט לשכנע אדם שהניצחון אצלו בכיס משום שאנשים משוכנעים שדעתם משותפת לרבים אחרים, ואילו החולקים עליהם הם חריגים שדורשים הסבר ("קנו אותם"). מחקר שבדק את תפיסת הבוחרים האמריקנים לגבי הטענה שבחירות 2020 זויפו מצא שמי שהאמינו בזיוף גם העריכו שהציבור ששותף לדעתם גדול בהרבה ממה שהתברר.11 ההערכה האחרונה נובעת מכך שאנשים מבלים יותר עם דומיהם ומשליכים זאת על הציבור כולו. "אני לא מכיר אפילו מצביע ביבי אחד" ולהפך, מבטאים זאת. האלגוריתמים של הרשתות החברתיות מעצימים את הנטייה להעריך יתר על המידה את גודל הקבוצה אליה אנו משתייכים. כשלזה מצטרף האדרנלין של תחושת ה"ביחד" בעצרות ובמחאות, שמגביר את תחושת העוצמה והכוח של הקבוצה, נוצרת ודאות גבוהה אצל האדם שניצחונו בטוח. ולוודאות כזו יש רק שני מוצאים: להתאמת או להישבר. ואז כשהמציאות מתנגשת באמונה כה קריטית לחיי היומיום של האדם, כזו שמבוססת על זהותו השבטית והפוליטית, ממתין לה כבר בשל לקטיף הסבר נוח שלא דורש חשבון נפש: הבחירות זויפו. מכאן קצרה הדרך לעלייה על הקפיטול.

זה ידוע לכולם ובכל זאת, גם באדמה החרוכה שנותרה פה אחרי החורבן יש מי שמעזים לפזר את זרעי ההפחדה האלה אף שהם יודעים שקשה מאוד לעקור את העשבים השוטים שהם מצמיחים. בשביל עוד כמה מנדטים הם מוכנים שוב להסתכן במלחמת אחים כשהאויב בשער.

ה.

לכאורה הציפייה שמשהו ישתנה בבחירות העוקבות לאירוע כה מטלטל כמו השבעה באוקטובר היא מראש בעייתית. ההיסטוריה הישראלית מלמדת שתמיד יש פער בין הזעזוע לבין השפעתו. מרד ואדי סאליב פרץ שלוש שנים אחרי מבצע קדש. הפנתרים השחורים התעוררו רק כארבע שנים אחרי מלחמת ששת הימים, כשהמתח הביטחוני שקט מעט ופינה מקום לתשומת לב בפנים. גם מלחמת יום הכיפורים לקחה זמן עד שתרגמה עצמה לזעזוע פוליטי של ממש – נדמה שהחברה זקוקה קודם לזמן לעכל, ורק אחר כך מסוגלת לכעוס במקום הנכון. וגם כשמסתכלים הרחק מכאן, התמונה לא מעודדת יותר. בנורווגיה, אחרי הטבח באוטויה ב-2011 – הפיגוע הקטלני ביותר על אדמתה מאז מלחמת העולם השנייה – הייתה בהחלט תגובה מוסדית: חקירה עצמאית ביקרה את פעולת המשטרה, ומפכ"ל המשטרה התפטר. אבל ברמה הפוליטית־ערכית, בבחירות הבאות, ב-2013, הציבור הנורווגי החזיר לשלטון קואליציה ימנית שכללה את אותה מפלגה שהמחבל עצמו היה חבר בה בעבר. גם שם, הזוועה לא תרגמה עצמה לשינוי פוליטי אמיתי. היא, לכל היותר, תרגמה עצמה לתיקון פרוצדורלי – וגם זה בקושי.

ומכאן חרדת הבחירות שאוחזת בי. לא מהתוצאה של הבחירות הקרובות – אלא מהעובדה שהן, מבנית, לא יכולות להיות שונות. כשהשחקנים הם אותם שחקנים, כשהתקשורת היא אותה תקשורת, כשחוקי המשחק הם אותם חוקים, כשהמלוהקים הם אותם מלוהקים והיועצים אותם יועצים – התוצאה תהיה, במידה רבה, אותה תוצאה. לא כי העם לא השתנה. אלא כי המערכת חזקה מספיק כדי לספוג כל זעזוע – אפילו את הזעזוע הזה של השבעה באוקטובר – ולחזור, בסופו של דבר, לעצמה.

וכדי לטפל בחרדה הזו צריך להתעקש על כך שלפחות בבחירות שיבואו אחריהן יגיעו גם אנשים אחרים. אנשי אמת, לא מלווים ביועצי תדמית, לא מדברים בסינקים לתקשורת, לא דוגמני נבחרים אלא שליחי ציבור אמיתיים. אנשים עם אחריות, עומק וחזון, שמבינים לא מה עושים כדי להיבחר, אלא מה עושים כדי שהמדינה הזאת תתקיים. אנשים מהסוג שב-7 באוקטובר רצו קדימה והצילו את כולנו.

הערות שוליים ומקורות

  1. "אבידע בכר ששכל את אישתו ובנו: "מזל" שהטבח אירע בקיבוץ בארי ולא בגוש עציון" ערוץ 7 (22.12.2024) https://www.inn.co.il/news/656784; יובל אלבשן "יש עדיין אנשים שאוהבים את המקום הזה יותר משהם שונאים את יריביהם Ynet (25.12.2024) https://www.ynet.co.il/news/article/yokra14199389. ↩
  2. "ניסים משעל וענת דוידוב: זה הקדימון, הם יזייפו ויגנבו את הבחירות" (103fm 4.6.2026). ↩
  3. אוריאל דסקל "השאלה היא לא אם ינסו לגנוב את הבחירות. השאלה היא איך" וואלה (15.2.2026) https://finance.walla.co.il/item/3816700. ↩
  4. יאיר גולן ( (@YairGolan1 X (3.6.2026) https://x.com/YairGolan1/status/2062165232168869916?utm_source=chatgpt.com. ↩
  5. יאיר גולן (Yair Golan – יאיר גולן@) פייסבוק (5.7.2026) https://www.facebook.com/MK.YairGolan/posts/pfbid0ySJ4cdrgENSYz9HjWWXLmKHxoToEXTwENE5rQpE29TiTEKGphPZMvdsiFf42D5jUl. ↩
  6. אמיר אטינגר "אחרית טלטלת פרישת עדס, הודיע סולברג: זהו מ"מ מנכ"ל ועדת הבחירות" ynet (10.5.2026) https://www.ynet.co.il/news/article/h14kbzrrwe. ↩
  7. "חשש לזיופים בבחירות? "שוקלים לשדר בשידור חי את ספירת הקולות"" N12 (5.7.2026( https://www.mako.co.il/news-israel-elections/2026/Article-837a969e0223f91026.htm. ↩
  8. שם. ↩
  9. אלינור שירנקי-קופמן "מ"מ מנכ"ל ועדת הבחירות: "אנחנו שוקלים לדבר את ספירת הקולות בשידור חי" ישראל היום (5.7.2026) https://www.israelhayom.co.il/news/law/article/20912431?utm_source=chatgpt.com. ↩
  10. Robert Pepe American Face of Insurrection: Analysis of Individuals Charged for Storming the US Capitol on January 6, 2021 Chicago Project On Security and Threats (Jan. 5, 2022) https://cpost.uchicago.edu/publications/american_face_of_insurrection/. ↩
  11. Aaron C. Weinschenk, Costas Panagopoulos & Sander van der Linden, Denmocratic Norms, Social Projection, and False Consensus in the 2020 U.S. Presidential Election, 20 Marketing J. of Pol. 255 (2021). ↩