התקשורת היא הגורם המתווך והמעדכן, שמספק את המידע לציבור ומהווה גם במה לדיון בדעות השונות, במחלוקות, במצעיהם של המועמדים השונים ובניסיונותיהם לנהל תעמולת בחירות אפקטיבית. המידע הזה הוא הבסיס להחלטה המושכלת של הציבור בבואו לעשות שימוש בזכותו הדמוקרטית לעצב את השלטון ולבחור את נבחרי הציבור כנציגים של הריבון, אזרחי המדינה.
הבמה התקשורתית עברה דרך והשתנתה רבות מאז שהעיתונות היתה מפלגתית במובהק, בעיקר העיתונות הכתובה, ומאז שהיה בטלוויזיה אך ורק שידור ציבורי, בימי רשות השידור – ערוץ שבו נאסרה לחלוטין הופעה של מועמדים בתקופת בחירות, לפי חוק הבחירות (דרכי תעמולה), התשי"ט־1959.
זכורה לוותיקים הסצנה של חתימת הסכמי השלום עם מצרים שהופיעה אך ורק בתשדיר התעמולה של מפלגת הליכוד בבחירות הסוערות של שנת 1981, משום שהיה אסור באותה עת להראות בשידורי החדשות בתקופת 30 הימים שלפני הבחירות את ראש הממשלה מנחם בגין בטקס בבית הלבן, לצד הנשיא המצרי סאדאת ונשיא ארצות הברית קרטר.
חוקי הבחירות (דרכי תעמולה) אמנם נותרו מיושנים וכמעט שלא התעדכנו בעשרות השנים מאז נחקק חוק התעמולה, אולם האיסור על הופעה של מועמדים הוסר,1 והתקשורת הפכה לזירה חופשית, פתוחה וסוערת, שבה מופיעים ונפגשים המועמדים השונים, מתנהלים ראיונות, שיחות, דיונים וויכוחים, נעשית עבודה עיתונאית של תחקירים, הדלפות, ופרסום הקלטות, ולצד זאת פועלים פרשנים ועיתונאים שחלקם מתנהלים כשופרות של פוליטיקאים ולא כעיתונאים המשרתים את הציבור ואת זכותו לדעת.
בעידן הנוכחי, כאשר אמון הציבור בתקשורת נמצא בשפל חסר תקדים,2 כאשר הציבור מוצף בפרסומים, בדיווחים ובמידע כוזב, חלקו מגמתי, ומתקשה להפריד בין תעמולה, שקרים וספינים לבין מידע אמין ומקצועי, יש לתקשורת המקצועית תפקיד חדש וחיוני.
למעשה, במציאות של רשתות חברתיות, של זירות פרוצות בטלגרם, בטיקטוק, ובקבוצות וואטסאפ ייעודיות, כאשר מנגנוני התעמולה של חלק מהמפלגות והמועמדים עסוקים בטשטוש האמת, בהפצה של שקרים ובקידום של רגשות שנאה, פחד ותיעוב, לעיתונות המקצועית נולד תפקיד חדש: שומרת סף של הדמוקרטיה ושל הליך הבחירות התקין.
האתיקה המקצועית של התקשורת מדברת על החובה לדיווח מדויק, על הגינות, אחריות ומחויבות לזכות הציבור לדעת ולערכי חופש הביטוי, שהם הבסיס לקיומה של הדמוקרטיה. העקרונות האלה מצויים בתקנון האתיקה של מועצת העיתונות בישראל,3 בכללי האתיקה של הרשות השנייה,4 ובכל מסמך אתיקה של כלי תקשורת רציני ומקצועי. עקרונות אלה מקבלים היום משמעות חדשה ונרחבת יותר. לא רק לדווח באופן מקצועי ואמין, אלא גם לעסוק באופן מפורש, אינטנסיבי ואפקטיבי בהפרכה של שקרים, בסינון של ספינים ובהסרה של עשבים שוטים.
בתקופת הבחירות הנוכחית יש לתקשורת תפקיד היסטורי־אתי ומקצועי חריף וחיוני במיוחד: להעביר לציבור תמונת מציאות מבוססת ראיות וערכים דמוקרטיים, תוך מחויבות לאמת ולאתיקה, ולתת כלים להצבעה חופשית, חשאית ושווה, שהיא הבסיס לדמוקרטיה מהותית. כדי לתת לציבור את הכלים לעשות זאת, לא מספיק לדווח מי אמר מה, לתת במה לכל הקולות, להעביר הודעות מוכנות מפוליטיקאים ולתת במות למסרי תעמולה. על התקשורת לאמץ תפקיד אקטיבי, ביקורתי ואמיץ הרבה יותר.
ראשית, יש להבין שמערכת הבחירות הנוכחית שונה מקודמותיה. לראשונה עומדת מול הציבור הישראלי הדרישה של ההפיכה המשטרית, המבקשת לשנות את אופייה הדמוקרטי של מדינת ישראל, לבטל את הפרדת הרשויות ולהחליש את כוחן של מערכת המשפט ושל התקשורת העצמאית. זוהי עמדתה של הקואליציה הנוכחית, כפי שהוכח במעשים בארבע השנים האחרונות, וכפי שגם נאמר במפורש על ידי דובריה הראשיים. אלה מבקשים להמשיך את המהלך של ההפיכה המשטרית, להחליש את הבסיס הליברלי והחוקתי של ישראל מבוססת שלטון החוק, ערכי השוויון, עצמאות התקשורת וחופש ביטוי, ולהפוך אותה למדינה עם שלטון סמכותני, שממנה את השופטים ושולט בתקשורת, בכנסת, בהליכי החקיקה, ובמינוי של כל עובדי הציבור והמדינה לפי השקפתם הפוליטית, לרבות יועצים משפטיים, מבקר מדינה, ראשי מערכת הביטחון וצה"ל.
במציאות הזו, התקשורת החופשית אינה רק במה וגוף שתפקידו לסקר ולדווח על המתרחש, אלא אחד הגורמים המאוימים בעצמם על ידי השינוי המשטרי. מכאן שלתקשורת תפקיד חדש בעידן של דמוקרטיה מתגוננת. עליה להגן על ערכי חופש הביטוי, זכות הציבור לדעת, עצמאותה המקצועית של התקשורת עצמה, החיסיון העיתונאי וערכים ליברליים שעומדים ביסוד האתיקה של העיתונות החופשית.
מעמדה של התקשורת כשומרת סף של הדמוקרטיה דומה לתפקידם של בתי המשפט, של היועצת המשפטית לממשלה ושל נושאי משרה אחרים במערכת שמרכיבה את החברה הדמוקרטית בישראל. יש לכך משמעות סמלית ותודעתית, וגם השלכות מעשיות.
המשמעות הסמלית והתודעתית היא הכרה בכך שבמציאות הנוכחית התקשורת אינה צריכה להיות ניטרלית בין הצד הדמוקרטי לצד האנטי־דמוקרטי של החברה בישראל ושל מערכת הבחירות או של התעמולה הנוכחית. התקשורת צריכה לאמץ באופן שקוף מדיניות שבה היא מגנה, מבקרת ונמנעת מלתת במה אוהדת או מעודדת לתכנים של הסתה לגזענות, שנאה, שקרים והשמצות נגד מערכות השלטון ונגד בתי המשפט ושומרי הסף. מעבר לכך, כמו בסיקור של פשעים או של מעשי טרור, התקשורת חייבת לנקוט עמדה ברורה ולגנות מעשים של תעמולה והסתה, או תכנים שמיועדים למוטט את הדמוקרטיה הליברלית שבמסגרתה התקשורת עצמה פועלת.
בנוסף, עליה לחזק את הגורמים הדמוקרטיים המקצועיים המשמשים שומרי סף כמוה: ועדת הבחירות המרכזית, בתי המשפט, היועצת המשפטית לממשלה וארגוני החברה האזרחית המחויבים לזכויות האדם ולדמוקרטיה, כמו גם למלחמה בשחיתות.
ההשלכות המעשיות הם החלק שקשה יותר להסכים עליו וליישמו בפועל. גם אם יש הסכמה רחבה על כך שתפקידה של התקשורת הוא הגנת הדמוקרטיה וחופש הביטוי שמאפשר אותה, יכולים להיות מחלוקות או קשיים בעיצוב כללי הפעולה המעשיים של התקשורת בתקופת בחירות, בעיקר כאשר חלק מאויביה של הדמוקרטיה עושים שימוש בגזלייטינג ובשפה כפולה ומטעה, כלומר נושאים לשווא את המושגים "דמוקרטיה" ו"רצון הציבור", כדי להחריב את ערכיה של הדמוקרטיה ואת המנגנונים שמאפשרים אותה.
המשמעות המעשית היא לכן דרישה מהתקשורת לשנות באופן מעשי את דרך פעולתה ואת אופן העריכה של תכניה. אסור לה להיות במה שמביאה תמיד את שני הצדדים במחלוקת, את האמת לצד השקר, את הדמוקרט לצד הפשיסט, אלא חובתה להתייצב באופן ברור לצד האמת והדמוקרטיה ולגנות דברי שקר ופגיעה בערכי החירות, השוויון, שלטון החוק וההגינות. כאשר נאמרים שקרים על ידי דוברים בשידור חי, יש לעצור את שטף הדברים ולחשוף זאת. כאשר נאמרים בשידור דברי הסתה לאלימות, הסתה לגזענות או פגיעה בחירות, יש לגנות אותם ככאלה ולהימנע מלתת במה לדוברים המקדמים אותם. ההיבט המעשי צריך לבוא לידי ביטוי בנהלים ובמדריך אתיקה שיופץ וייאכף בכל תוכניות האקטואליה של ערוצי התקשורת החופשית.
צריך להבין שבימי שגרה יש יתרון מובנה לשלטון, השולט בסדר היום ושדובריו הם ראש הממשלה, שרים וראשי ועדות. אסור לתת להם יתרון או זמן שידור עודף. כאשר מוצגים דברי תעמולה ותכנים שנוגדים את ערכי השוויון, האמת, האחריות, ההגינות, המאבק בשחיתות ושלטון החוק, אין לתת להם במה. לחלופין, יש להציגם ככאלה.
כדי לקדם את החובה האתית לדייק ולפרסם אמת ואת המחויבות לערכים של שלטון החוק, אין לתת במה לעבריינים, לנאשמים בעבירות של שחיתות ולנבחרי ציבור או לנושאי משרה שעושים שימוש לרעה בכוחם או בחסינות שלהם כדי להתחמק מאחריות. כל אלה מאיימים על היכולת לנהל מערכת בחירות נקייה ועניינית במסגרת דמוקרטית.
לתקשורת תפקיד מיוחד לחקור ולחשוף כל ניסיון לשבש את מהלך הבחירות, לתת שוחד בחירות, להרתיע בוחרים חופשיים, לפגוע בחשאיות הבחירות או בטוהר הבחירות. המאמץ הזה חייב להתחיל עכשיו ולהימשך עד הבחירות ובמיוחד במהלך יום הבחירות עצמו. על התקשורת להיות בכל קלפי ובכל מקום שבו יש חשש לשיבוש, לאלימות, להרתעה או לפגיעה בטוהר הבחירות, ולסייע לוועדת הבחירות המרכזית ולציבור החופשי בישראל לקיים בחירות חופשיות ונקיות.
התקשורת היא שומרת סף של הדמוקרטיה, בעיקר ובמיוחד בבחירות 2026, שבהן זהו הנושא המרכזי העומד לבחירת הציבור – האם ישראל תישאר דמוקרטיה ליברלית עם עיתונות חופשית, או לא.
הערות שוליים ומקורות
- האיסור על הופעה של מועמדים הוסר בקבלתה של הצעת חוק הבחירות לכנסת (דרכי תעמולה) (תיקון מס' 13 והוראת שעה), התשנ"ו־1996. ↩
- על השפל באמון הציבור בתקשורת ראו בספרנו יובל קרניאל ועמית לביא דינור משבר אמון: השתקפותו בתקשורת ופוליטיקה (2022). ↩
- ראו ס' 4-2 לתקנון האתיקה של מועצת העיתונות והתקשורת בישראל (16.5.1996). ↩
- ראו גם ס' 2 לכללי הרשות השניה לטלויזיה ורדיו (אתיקה בשידורי טלויזיה ורדיו), התשנ"ד־1994. ↩