בבחירות בישראל אנחנו לא בוחרים ממשלה. אנחנו בוחרים כנסת, והיא זו שמעניקה לממשלה את אמונה.
ההבחנה הזאת חשובה: לא חייבים 61 חברי כנסת כדי להקים ממשלה. גם ממשלה שאין לה רוב קואליציוני של 61 חברי כנסת יכולה לכהן.
הממשלה נשענת בדרך כלל על קואליציה שיש לה רוב בכנסת. המשמעת הקואליציונית מאפשרת לה לקדם את מדיניותה ולהעביר חוקים. אבל הכנסת והממשלה הן שתי רשויות נפרדות: הכנסת מחוקקת ומפקחת, והממשלה מנהלת את המדינה מכוח אמון הכנסת.
אחרי הבחירות, נשיא המדינה מתייעץ עם נציגי הסיעות שנבחרו לכנסת. חברי הכנסת ממליצים על מועמד להרכבת הממשלה, או נמנעים, ולאחר מכן הנשיא מטיל את התפקיד על אחד מחברי הכנסת שהסכים לקבל אותו.
הנשיא לא חייב להטיל את התפקיד על ראש המפלגה הגדולה ביותר, וגם לא בהכרח על מי שקיבל את מספר ההמלצות הגדול ביותר. עליו להפעיל את שיקול דעתו ולבחון מי יכול להרכיב ממשלה שתזכה לאמון הכנסת.
חוק יסוד: הממשלה לא דורש 61 תומכים כדי שממשלה תקום. הממשלה מציגה את עצמה בפני הכנסת, והכנסת מביעה בה אמון ברוב רגיל. למשל, אם 55 חברי כנסת מצביעים בעד הממשלה, 50 נגדה ו-15 נמנעים, הממשלה מקבלת את אמון הכנסת.
גם מי שמצביע בעד הממשלה לא חייב להצטרף אליה. אפשר לתמוך בהקמתה בלי להצטרף לקואליציה, לקבל תפקיד של שר או לחתום על הסכם קואליציוני.
מרגע שהממשלה קיבלה את אמון הכנסת, היא ממשלה לכל דבר ועניין, גם אם אין לה רוב קואליציוני. היא יכולה לנהל את המדינה, לקבל החלטות, לקבוע מדיניות ולפעול במסגרת סמכויותיה לפי החוק. למשל, הממשלה יכולה להחליט על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בהתאם לחוק, בלי להזדקק לרוב של 61 חברי כנסת.
אבל לממשלת מיעוט יש מגבלות מעשיות. בלי רוב קואליציוני ומשמעת קואליציונית, היא לא יכולה להניח שהכנסת תאשר אוטומטית כל חוק שהיא מבקשת להעביר. בכל הצבעה היא תצטרך לגייס רוב. הדבר חשוב במיוחד כשמדובר באישור תקציב המדינה.
אפשר למשול גם בלי לשלוט בכנסת.
גם הפלת הממשלה אינה פשוטה. שיטת המשטר בישראל כוללת מנגנון של אי-אמון קונסטרוקטיבי: כדי להביע אי-אמון בממשלה, רוב חברי הכנסת צריכים לתמוך בממשלה אחרת ולכלול בהצעה את הרכבה ואת קווי היסוד שלה.
לכן יכול להיווצר מצב שבו רוב חברי הכנסת מתנגדים לממשלה, אבל היא ממשיכה לכהן כי הם לא מצליחים להסכים על חלופה, או לא מעוניינים בה.
ומה קורה אם נבחרה כנסת חדשה, אבל אף אחד לא הצליח להרכיב ממשלה? המדינה לא נשארת בלי ממשלה. הממשלה היוצאת ממשיכה לכהן עד שתקום ממשלה חדשה.
בינתיים, הכנסת החדשה היא כנסת לכל דבר. היא יכולה להקים ועדות, לקיים דיונים, לפקח על הממשלה ולחוקק חוקים. אם יש לה רוב, היא יכולה לקדם חקיקה גם בניגוד לעמדת הממשלה.
הכנסת היא לא הממשלה, והממשלה היא לא הכנסת. הכנסת אמורה לייצג את הציבור, לחוקק ולפקח על הממשלה. הממשלה אמורה לנהל את המדינה מכוח האמון שהכנסת נתנה בה.
כדאי שנכיר מחדש את הדרך שבה שיטת המשטר שלנו עובדת. הכנסת יכולה למלא את תפקידה גם כשהממשלה אינה שולטת בה.