ואולם, יתכן שאנו קרבים לשעת הכרעה משמעותית. הבחירות הקרובות לכנסת עשויות להיות נקודת מפנה, משטרית וחוקתית, לשנים רבות. ה"רפורמה המשפטית" פתחה את תיבת הפנדורה של האין-חוקה הישראלית, הן מצד מפלגות המכריזות עתה על כוונתן לעסוק בשאלות יסוד הנוגעות למבנה המשטר, לזכויות האדם ולצביון המדינה, והן מצידם של אזרחים ואזרחיות שדורשים להשפיע על השיח החוקתי, לאחר שנים שבהן נעדר מהדיון הציבורי. נדמה שלאחר הקדנציה האחרונה הגלגל כבר לא ישוב לאחור – והאדישות בקרב הציבור והמחוקקים לא תוכל להמשיך להתקיים.
אם כן, נקודת זמן מכוננת זו מחייבת לקיחת אחריות – של המחוקקים ושל הציבור הרחב, ובפרט של הצעירים.
שינויים חוקתיים אינם מתרחשים מעצמם. ההיסטוריה מראה שהם מובלים על ידי מחוקקים "משוגעים לדבר" שמוכנים לעסוק בנושאים אלו, לפעמים במחיר פוליטי או נוכח חוסר גיבוי ציבורי של ממש. כך היה במקרה של חבר הכנסת יזהר הררי עצמו, של מחוקקי חוקי היסוד של זכויות האדם בשנות ה-90, ושל חברי הכנסת יריב לוין ושמחה רוטמן בקדנציה האחרונה.
ישראל זקוקה היום, יותר מתמיד, ל"מנהיגים חוקתיים" – מחוקקים אמיצים שיקחו יוזמה ויובילו מלפנים את מהלך כינון החוקה. על מי שרואים עצמם ככאלה, מוטלת חובה לשקף לציבור את כוונותיהם; לדרוש תפקידים שיאפשרו להם להוביל תיקונים אלו: תיק המשפטים, ראשות ועדת החוקה, ראשות הכנסת; ולהוביל בכנסת הבאה את כינון החוקה באחריות ראויה ובהסכמה.
יחד עם זאת, אנחנו מסרבים להפקיד את הזירה לפוליטיקאים בלבד. חוקה לא תהפוך לסוגיה פוליטית מרכזית כל עוד הציבור לא ידרוש זאת. בחוגי בית, ברשתות החברתיות, ברחוב ובתקשורת; השאלות החוקתיות חייבות לקבל מקום משמעותי יותר. בעוד אנחנו מקדישים אנרגיה ציבורית בלתי נגמרת למחלוקות קצרות טווח, כללי המשחק עצמם, באופן אבסורדי, נותרים בשולי השיחה. כך, חלק מהמפלגות לא פרסמו תוכנית חוקתית כלל, ורבות מהאחרות – הסתפקו בסיסמאות. על הציבור, ובמיוחד עלינו הצעירים, להפסיק להסיר את ידינו מהנושא. אם הקדנציה הבאה תעצב מחדש את המשטר הישראלי, עלינו לדרוש מנבחרינו תשובות קונקרטיות לקראתה, ולהכריע בין החלופות בהתאם.
אחרי שנים ארוכות שכללו מגיפה עולמית, תהפוכות כלכליות וטכנולוגיות ומלחמה – ולצידן את הרפורמה המשפטית ואת המחאות שהתעוררו בעקבותיה, אנחנו הצעירים במדינה התרגלנו למוסדות מעורערים ותחושת חוסר יציבות משטרית. אבל אנחנו לא יכולים לקבל זאת כגזירת גורל. הדור שלנו, ״דור הניצחון" או "דור התיקון", שתורם למדינה מדי יום בצבא, במשק ובמגזר הציבורי – יכול וצריך להיכנס תחת האלונקה גם במאבק לכונן החוקה, ולא להמשיך ולהעביר את המלאכה לדור הבא, כפי שהועברה אלינו. דווקא התקופה הכאוטית הנוכחית היא הזדמנות מכוננת שלנו כציבור להבין את הצורך במסגרת יציבה, שתעגן בצורה מוסכמת וברורה את ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ואת כללי המשחק הבסיסיים בה.
מועמדים נכבדים, אתם רוצים את הקול שלנו? קחו אחריות והציגו לנו תוכנית חוקתית מהותית, מפורטת וכנה. דונו איתנו על תוכנה של החוקה, ולא רק על שאלת קיומה.
אזרחים יקרים, ובמיוחד בני הדור הצעיר, דרשו תשובות והצביעו כדי לקדם חוקה שתבטיח מדינה יהודית ודמוקרטית, עם זכויות אדם ומשטר יציב. יהיו עוד הזדמנויות רבות להמשיך ולהתווכח על השאר.